דילוג לתוכן העיקרי

ככה לא מוכרים שלום

אם ראש הממשלה מבקש להציג בעוד תשעה חודשים את הסכם הקבע למשאל עם, עליו להכשיר את דעת הקהל להחלטה הדרמטית ביותר מאז תוכנית החלוקה. אבל נתניהו מצטייר כמי שנגרר בכוח לחדר המשא ומתן ומחפש פתח מילוט.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu attends the weekly cabinet meeting in Jerusalem August 4, 2013. REUTERS/Gali Tibbon/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS HEADSHOT) - RTX12A2A

תשעה חודשים קצבה ארצות הברית למשא ומתן על הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים. במהלך התקופה הקצרה הזאת, ראש הממשלה בנימין נתניהו יצטרך לא רק להגיע עם הפלסטינים לעמק השווה בנוגע לגבולות הקבע, ירושלים, בעיית הפליטים ולהיערך לפינוי רבבות מתנחלים; יהיה עליו גם להבטיח את תמיכתו של רוב הציבור הישראלי (מבחינתו, רוב הציבור היהודי) בהסכם, שיוצג בפניו במשאל עם.

פרק הזמן הקריטי הזה קרוי בפי המומחים "תקופת דואליות"; במהלך פרק הזמן הקצר הזה הצדדים נדרשים גם לוותר על נכסים סמליים ופיזיים, גם לקנות את תמיכתו של ציבור ספקן עד עוין מבית, וגם לבנות תרבות של שלום עם יריב ותיק. כל זאת בשעה שסממני הסכסוך – כיבוש, אלימות, והסתה מוסיפים להתקיים בשטח.

ניסיון תהליך אוסלו וההתנתקות מעזה מלמדים, שבתקופה הזאת חזית הסירוב הישראלית-פלסטינית אינה חוסכת מאמץ לערער את תמיכת הציבור בהסדר מדיני ואת אמונו בשלום, ומשתמשת בכל האמצעים, כולל אלימות, פרובוקציות והסתה, כדי לחבל בתהליך השלום השברירי .

אם נתניהו מבקש להציג בעוד תשעה חודשים את הסכם הקבע למשאל עם, עליו להכשיר את דעת הקהל להחלטה הדרמטית ביותר מאז הסכם השלום עם מצרים, ואולי מאז ההחלטה לקבל את תוכנית החלוקה.

יש לעשות זאת באופן מתוכנן ושיטתי, באמצעות כלי התקשורת, מערכת החינוך ומעצבי דעת קהל. תוצאות הבחירות לכנסת מאז הסכם אוסלו מלמדות שדי בסדרת פיגועים כדי להטות את לבו של רוב הציבור ימינה. הגרעין הקשה של השמאל, זה שאינו נרתע מטרור וחסין בפני תעמולה לאומנית, בטל בשישים.

כדי לשדל את אזרחי ישראל לתמוך בנסיגה לגבולות 67' עם תיקוני גבול מזעריים ובחלוקת ירושלים, נתניהו צריך להתחיל מיד בשיווק המוצר המדיני-הביטחוני- האידיאולוגי המהפכני הזה. בד בבד עליו לנקוט בצעדים מעשיים, שיראו גם לציבור הפלסטיני שהפעם המשא ומתן לא נועד לקנות זמן נוסף להרחבת התנחלויות.

בראיון ל-הארץ שקיימתי עמו לפני כשלוש שנים וחצי [דצמבר 2009], שאל-עקץ ד"ר מרטין אינדיק, מי שמונה זה עתה לנציגו של מזכיר המדינה ג'ון קרי לשיחות השלום, "היכן נתניהו חושב שהמדינה הפלסטינית תקום, על הירח?"

מי שהיה הממונה על המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי בממשל קלינטון ופעמיים שגריר בישראל, הדגיש שארה"ב תומכת כל השנים בחזרת ישראל לגבולות 1967 "עם תיקונים קלים".

במקום להחזיר את הקו הירוק לתודעת הציבור ואת הצורך בוויתורים טריטוריאליים מהותיים, מתהדר נתניהו בהצלחתו להשמיט את המילים "גבולות 67'" מקווי היסוד של המשא ומתן עם הפלסטינים. במקום לצמצם את הפעילות הממשלתית בהתנחלויות המבודדות, ממשלת נתניהו החליטה השבוע [ב-4 לאוגוסט] לצרף אחדות מהן לרשימת היישובים שהיא חפצה בהתפתחותם, המכונה "מפת אזורי העדיפות" (באותו ראיון אמר אינדיק, כי "אין פלא שהיחסים [בין נתניהו לאובמה] מתוחים, כשיום אחד מחליטים על הקפאת התנחלויות, למחרת שר בכיר מצהיר שזו פיקציה, וכעבור יום הממשלה מכניסה התנחלויות מבודדות למפת אזורי העדיפות").

במקום להעביר לציבור את המסר שהחתימה על הסכם שלום עם הפלסטינים תהיה יום חג, נתניהו מצטייר כמי שנגרר בכוח לחדר המשא ומתן ומחפש פתח מילוט. "המשא ומתן איתו על הסכם חברון גרם לי בעיות בלב", סיפר לי אינדיק, "ביבי עושה בסופו של דבר מה שאנחנו, בארה"ב, חושבים שהוא הדבר הנכון, אבל רק אחרי עימות ממושך עם וושינגטון ואובדן חלק ניכר מהקרדיט על המהלכים שלו."

במקום להציג הסכמי שלום ונורמליזציה עם כל מדינות הליגה הערבית כניצחון עצום של הציונות, ולהתייצב באומץ לב מול המתנחלים, נתניהו מתחבק עם מנהיגיהם. התנהגותו של נתניהו מזכירה את פרשת הסכם וואי מסוף 1998 שבו התחייב להעביר לרשות הפלסטינית שטחים מאזור C רובם לאיזור B וחלקם לאיזור A, שבשליטה פלסטינית מלאה (אזור C מהווה 60 אחוז מהגדה). "הוא חתם על ההסכם", הזכיר אינדיק, "נכנע למתנחלים ואיבד את השלטון".

מדיניות ההתנחלות של ממשלת נתניהו, שמעמיקה את השליטה הישראלית בשטח C, מאותתת גם לפלסטינים שהמהלך המדיני שהחל לפני 20 שנה באוסלו היה מקח טעות. אפילו ד"ר דניס רוס, מי שבהיותו ראש צוות השלום האמריקאי נחשב לפרקליטה של ישראל, קרא אשתקד לנתניהו לגלות נדיבות כלפי הרשות הפלסטינית על ידי פתיחת שטחי C לכלכלה הפלסטינית (ולשחרר אסירים פלסטינים).

במאמר שפרסם ב-וושינגטון פוסט [ינואר 2012] כתב רוס, כי "צעדים אלה יפגינו בבירור שראש הממשלה מתכוון למה שהוא אומר. זה יאותת לפלסטינים שעצמאות אפשרית, ושהגישה של אבו מאזן וסלאם פיאד יכולה לגרום לה". הוא הדגיש, כי הדבר ניתן לביצוע מיידי וכי הדבר לא ישנה את המעמד המדיני של השטחים הללו, לא ישפיע על ביטחונה של ישראל ויחליש את כוחו של החמאס.

אורח מהירח שהיה נוחת בימים אלה בישראל, היה מתקשה להאמין שבעוד פחות מתשעה חדשים היא צפויה לפרק עשרות יישובים, להעתיק מבתיהם רבבות בני אדם ולחלק את בירתה.

צריך לקוות שראש הממשלה יידע להכשיר את הלבבות לניתוח כריתת הכיבוש הממאיר, באותם דבקות ובכשרון בהם שיווק את המחאה נגד הסכם אוסלו והפיץ את האימה מפני הגרעין האיראני.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles