אם יש דבר אחד שמאחד פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, זה חוסר הרצון והיכולת שלהם להתנצל או להודות בטעויות. יאיר לפיד אינו שונה מהם. אולם בתור מי שכבש את הפוליטיקה בסערה כשהוא מביא עמו הבטחה ל"פוליטיקה חדשה" – הציפיות ממנו היו גבוהות יותר, וכך גם האכזבה. שר האוצר ויו"ר יש עתיד יכול היה לצאת בכבוד ממבוכת מינוי נגיד בנק ישראל, אילו היה מתייצב באומץ מול הציבור ומתנצל על הכישלון.

אמנם גם ראש הממשלה מעורב במחדל, אבל דווקא מלפיד, שמשקיע רבות בתדמית שלו כפוליטיקאי אחר - הגון יותר, שפוי יותר ומקצועי יותר - הציבור לא ציפה להליך שטחי וחובבני כל כך בבחירת אחד מבעלי התפקידים החשובים ביותר בכלכלה הישראלית. רק דמיינו מה לפיד העיתונאי היה כותב על שר אוצר שכשל פעמיים במינוי נגיד. זה ודאי היה טקסט מושחז, יהיר ולגלגני.

למרות זאת, ניתן היה לסלוח ללפיד הטירון הפוליטי, אילו היה מצליח להביא את עצמו לסוג של חשבון נפש, ולהתנצל בפני הציבור על המבוכה שעשתה כותרות גדולות בעיתונות הכלכלית העולמית. אבל גם לאחר פרישתו של יעקב פרנקל וגם לאחר הסרת מועמדותו של ליאו ליידרמן, לפיד עשה את מה שהוא עושה תמיד: לא רק שלא הביע צער, הוא הגחיך את הסיטואציה והתייחס אליה בקלות ראש, כאילו היה עובר אורח שהיה שם במקרה.

פרנקל נאלץ לפרוש בעקבות פרסום פרשה מביכה שאירעה לפני שבע שנים, כשהוא נחשד בגניבה מחנות בשדה התעופה בהונג קונג. פרנקל לא הצליח בשבועות האחרונים לתת הסבר סביר לתקרית, ועד לרגע זה עננה מרחפת מעל יושרו ואמינותו. את לפיד כל זה לא מעניין. כך קונן בדף הפייסבוק שלו בסוף החודש שעבר לאחר הודעת הפרישה של פרנקל: "איזה פספוס. פרנקל היה יכול להיות בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו. נגיד מנוסה, חכם, מבין עניין, שהחליט לוותר על הון תועפות ולבוא לעשות מילואים.