קראו
אחד מאנשי חמאס עימם שוחחתי השבוע בטלפון, תיאר בפשטות ובדיוק רב את הדילמה העצומה של תנועתו. "למה הדבר דומה?", שאל והשווה, "לאח הרואה את משפחתו נטבחת לנגד עיניו. אם ירים ראשו, ימשוך אש ויהווה מטרה בטוחה לפגיעה אנושה; אם יוריד ראש ויתחבא, ירדוף אותו מצפונו כל ימי חייו על שלא עשה דבר."
תנועת חמאס, המגדירה עצמה מאז ייסודה כ"סניף פלסטין של האחים המוסלמים", מבוהלת עד אימה מהמתרחש במצרים. מנהיגיה מנסים לטקס עצה איך והאם בכלל ניתן לסייע לאחים הנטבחים בחוצות קהיר, ולהישאר בחיים. הסוגיה הזאת אינה פשוטה, היא מעסיקה את כל מנהיגיה הבכירים של חמאס בזרוע הפוליטית ובזרוע הצבאית, שכן גם בלי שהכניסו את ידם לליבה הרותחת, בארץ הנילוס הם נחשבים לשנואי נפשו של השלטון הזמני, הרואה בהם משתפי פעולה, בבחינת ארגון טרור לכל דבר.
