דילוג לתוכן העיקרי

יריב אופנהיימר: "שלי יחימוביץ' עשתה פשע אידאולוגי"

מזכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר לא סולח ליו"ר העבודה על שבלמה את ניסיונו להיבחר לכנסת. על התהליך המדיני הוא אומר: "החרם האירופי תרם לחידוש המו"מ". ראיון
Labour party leader Shelly Yachimovich addresses supporters at her party's headquarters in Beit Berl, north of Tel Aviv January 23, 2013. Hawkish Prime Minister Benjamin Netanyahu emerged the bruised winner of Israel's election on Tuesday, claiming victory despite unexpected losses to resurgent centre-left challengers. REUTERS/Amir Cohen (ISRAEL - Tags: POLITICS ELECTIONS) - RTR3CTBJ

ההודעות הרשמיות מסוף השבוע [20 ביולי] על חידוש התהליך המדיני הכניסו את מזכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהיימר, לאווירת חירום. עשר שנים הוא עומד בראש תנועת השמאל החוץ-פרלמנטרית הוותיקה, מתוכן שבע שנים של מבוי סתום או קיפאון מוחלט בשיחות עם הפלסטינים.

אופנהיימר עומד כעת במבחן לא פשוט. עליו להוביל מערכה על דעת הקהל הישראלית כדי לגבש תמיכה במימוש חזון שתי המדינות - תמיכה שתסחוף אחריה, כך הוא מקווה, את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ותגרום לו לעשות את המעשה ההיסטורי. כל זאת, בשעה שמחנה השלום הישראלי הפך בבחירות האחרונות לסוג של מוקצה בידי חלק ממנהיגי המרכז הפוליטי, בראשם יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ'.

אופנהיימר חש זאת על בשרו ממש. הוא התמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת, אך גילה שיחימוביץ' בלמה אותו מלהיבחר למקום ריאלי, כיוון שנחשב לסמן שמאלי מדי. חששה הגדול של יו"ר העבודה היה שהצבתו ברשימה תמנע מאנשי ימין להצביע למפלגה, היות ובשנים האחרונות ניהל שלל מאבקים נגד הבנייה בהתנחלויות. לבסוף יחימוביץ' שילמה במנדטים יקרים על ההתכחשות לדגל המדיני, ולימים הודתה בטעותה. אופנהיימר לא שוכח ולא סולח.

בימים האחרונים עסוק מזכ"ל שלום עכשיו בגיבוש קמפיין ציבורי שמטרתו להציג את המו"מ המתחדש כרגע האמת של מדינת ישראל: האם פנינו להיות מדינה דו-לאומית או מדינת העם היהודי? הוא מאמין שהציבור הישראלי מתחיל להבין לעומקן את המשמעויות של מדינה דו-לאומית, ולכן הוא בונה מעין "קמפיין הפחדה", שהמסר העיקרי שלו אומר כי ויתור על שתי מדינות פירושו ויתור לעד על המדינה היהודית הדמוקרטית.

יריב אופנהיימר, איך אפשר לבקש תמיכה מציבור עייף ממהלכים מדיניים, שמתעניין לפני הכל במצבו הכלכלי?

 "אני הרבה יותר אופטימי מבעבר הקרוב. אני מרגיש שיש אוזן קשבת בציבור. הבחירות האחרונות הוכיחו זאת. יש רוב בציבור ובכנסת לחזון שתי המדינות. יש תחושה שאחרי ההחלטה של האיחוד האירופי להטיל סנקציות כלכליות על ההתנחלויות, הציבור הישראלי מבין שנפל דבר. שהסטטוס קוו לא יכול להימשך. זה מייצר אנרגיה חדשה שלא היתה הרבה שנים במחנה. יש רצון להיאבק.

"אנחנו בקמפיין, נגרום לנתניהו להבין שגם אם הוא לא התכוון, הוא הגיע לרגע האמת והוא צריך לבחור בין מדינה דו-לאומית, לבין חזון שתי המדינות. הוא צריך להבין שהציבור דורש ממנו לעשות היסטוריה. אני לא חושב שזה יהיה קמפיין אישי נגד נתניהו, כי בסופו של דבר הנושא גדול מהאדם. זה לא שמחנה השלום מחר בבוקר יריע ויעודד את נתניהו. אנחנו לא שם, זה לא מזכיר את התחושה של אוסלו.

יש תחושה שצריך להכריח את נתניהו, שאולי בלי כוונה הביא את ישראל למו"מ היסטורי.

"אנחנו רוצים להילחם בתחושה שלפעמים מו"מ לשלום הוא אליבי של מנהיגים. החשש הגדול שלנו הוא שהשיחות ישמשו מראית עין, ויגמרו באכזבה ובהסלמה. הטקטיקה הזאת, של שימוש בפגישות עם הפלסטינים לצורך בנייה בהתנחלויות, היא האויב שלנו."

אתה אומר שאנחנו צריכים להודות לאיחוד האירופי על ההשכמה?

"אין לי ספק שזה אחד המהלכים שתרמו לחידוש המשא ומתן. אני חושב שכל הדיבורים על כך שזה היה עיתוי אומלל הם דיבורי סרק. בסוף הממשלה הוכיחה שוב, שרק לחץ וכוח עובדים עליה. בכלל, מאז הבחירות אנחנו במצב פוליטי חדש וטוב יותר. בניגוד לקדנציה הקודמת, לנתניהו יש היום כנסת שרובה תומך בשתי המדינות. הקואליציה שלו יציבה, ויש הבנה הולכת ורווחת בקרב הפוליטיקאים שצריך לבחור בין מדינה דו-לאומית לשתי מדינות. אנשים מתחילים להבין את הסכנה של מדינה דו-לאומית, דווקא בחסות השקט שיש בגדה."

אתה סוגר עשור כמזכ"ל שלום עכשיו. זה נראה תפקיד כמעט סיזיפי בתקופה שבה מחנה השלום הולך ומצטמק.

"זה תיאור לא נכון. היו שנים מאוד מרתקות ומוצלחות. התקופה של המאבק על ההתנתקות חידד מאוד את השאלה לאן מדינת ישראל הולכת, והאם יש  לה יכולת לפנות התנחלויות אם היא רוצה. הוכח שאפשר לפנות התנחלויות, וזה היה חשוב לקראת העתיד.

"מאבקים חשובים היו הרבה. מה שהיה חסר זה קצת רומנטיקה. אני מתגעגע לתחושה רומנטית בציבור, לאמונה שאפשר לשנות, שיש דרך להשפיע על המנהיגים ושיש מאבק שאפשר לנצח אותו. המחנה שלנו הפך בשנים האחרונות לסקפטי. היו יותר מדי שנות ייאוש, ובעיקר תחושה שאי אפשר להשפיע, ושהנושאים גדולים מדי ומורכבים מדי לעומת עניינים כלכליים כמו מחיר הקוטג'. אנשים הרגישו בשנים האחרונות שלנושא המדיני אין השפעה ישירה עליהם, ושזה מיושן ולא קונקרטי."

המחאה החברתית ניצחה את המחאה המדינית?

"המחאה הצליחה להעביר את תשומת הלב הציבורית לנושאים הפנימיים, הכלכליים-חברתיים, מה שהעצים את התחושה בציבור שהנושא המדיני רחוק ממנו. אבל זה רק נדמה, כי ההכרעה על גורל השטחים חייבת להגיע מתישהו, וכשהיא תגיע היא תהיה בשיא עוצמתה, ולא יהיה אף אחד שישאר אדיש. זה נושא מכונן, שיש בו שאלות של זהות דתית ושאלות פנימיות כלכליות וחברתיות. יש בו כל כך הרבה נושאים וקונפליקטים. אני בטוח שהנושא יתפרץ שוב."

אתה מרגיש ששלמת מחיר אישי בבחירות האחרונות בגלל דעותיך שלא התאימו לאג'נדה של שלי יחימוביץ'?

"במחאה החברתית נוצרה תחושה שמי שמתעסק בנושאים מדיניים הוא מנותק. זה גם מה שקרה במפלגת העבודה, ועכשיו הם עושים תיקון מסוים. זה אמנם מעודד, אבל תוצאות הבחירות הוכיחו שזו היתה טעות, שיש שמאל אמיתי שרוצה שתי מדינות. הוא מצא בית בתנועה של ציפי לבני ובמרצ. יש פה התפתחות מאוד מעניינת. שלי לא ראתה את זה ופיספסה. היא לא הצליחה להבין שיש קהל גדול מאוד שהיה מוכן לתת לה הבכורה על פני נתניהו."

אתה מתחמק מהעניין האישי ביניכם?

"לא. אני אומר באופן גלוי וברור: שילמתי מחיר על הדעות שלי. אני מרגיש שהייתי כלי בידי יחימוביץ', שניסתה להתמרכז, וירתה בכל מה ששמאלה ממנה. בעיניי היא עשתה פשע אידיאולוגי, דבר שלא יעשה. היא ניסתה לעשות דה-לגיטמציה לשותפים שלה לדרך, אבל נפגעה אלקטורלית.

"אני מודה שאני מרגיש סיפוק עכשיו לראות אותה מניפה את הדגל המדיני. אני שמח שמי שניסתה לעשות קריירה מלהכות בשותפים האידאולוגיים הבינה שטעתה. אני שילמתי מחיר על הטקטיקה שלה, שאם לא היתה מופנית כלפי, הסיכויים שלי להיבחר לכנסת היו יותר טובים. מצד שני, מי ערב לזה שבפעם הבאה שהיא תראה סקר שהימין מתחזק, היא לא תשבור שוב פעם ימינה?"