קראו
אני כותבת את הדברים הבאים כאזרחית, לא כמי שמנתחת את הפוליטיקה הישראלית והאזורית ולא כפוליטיקאית עם תפישת עולם. אני כותבת את הדברים הבאים כאזרחית ישראלית היושבת בבתי קפה עם חברים, קונה פיצה לילדיה ונתקעת בפקקים מאחורי אוטובוסים: חידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים ממלא אותי חרדה.
פרשנים של תהליך השלום, מרוצים מהרלבנטיות המחודשת שלהם, מדברים על האופטימיות הזהירה, הסקפטיות הכללית ובעיקר האדישות של ישראלים ופלסטינים המאמינים שדבר לא ייצא מהשיחות המתחדשות. אך חלקי אינו עם המקווים, הסקפטים או האדישים. מה שאני חשה הוא חרדה.
