דילוג לתוכן העיקרי

קריאות בישראל לדיאלוג עם עיראק

יהודים יוצאי עיראק פועלים בשקט לחידוש הקשרים עם אנשי ציבור וממשל במדינה: יש רצון "לשיחות גישוש עם ישראל, כי הם רואים בה כוח טכנולוגי חשוב שיכול לסייע בפיתוחה של המדינה החדשה.”
Two children carrying food and water walk in front of the shrine
containing the tomb of Jewish prophet Ezekiel in the Iraqi town of
Kifl, 140 km south of Baghdad, on Wednesday, July 16,2003. The town,
which has drawn visitors from across Iraq and beyond because of the
shrine and its picturesque ancient market, was the scene of a fierce
battle in which hundreds of people died during the Iraq war but it is
now bustling again. REUTERS/Stefano Rellandini REUTERS

SR/CLH/ - RTRL2O

שעה לפני עלייתה למטוס שיביא אותה בחזרה לירדן ומשם לבגדאד, נשבעה האישיות העיראקית שזהו ביקורה האחרון בישראל. האורח, דמות מוכרת מאוד במולדתו, שהה כאן כמה ימים בביקור חשאי בסתיו 2009. אף שבירושלים ידעו על בואו, איש מנציגי השלטון לא מצא זמן להתקשר או להיפגש עמו. לא ממערכת הביטחון ולא ממשרד החוץ. זה היה ביקור נדיר שהתפספס. "ישראל ועיראק הן שתי מדינות מפתח במזרח התיכון", סיפר לידיד ישראלי בדרכו לנמל התעופה בן גוריון. "ביכולתנו להפיק תועלת רבה זה מזה. הושטתי לכם יד, אבל לא לקחתם."

אבא אבן אמר על הפלסטינים, שמעולם הם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. לפעמים נדמה שישראל נדבקה במחלה משכניה. הטלטלה העוברת על מדינות ערב מזמנת לישראל הזדמנויות רבות, בהן כינון מגעים עם קבוצות או אישים שעד לאחרונה הדרך אליהם היתה חסומה. בעיראק יש יותר מכתובת אחת כזאת, אבל ירושלים עסוקה בעצמה, ממאנת ליזום או לקחת את היד המושטת.

לינדה מנוחין, ישראלית ילידת עיראק, מנסה לחבר את הקצוות האלה בחצרה הפרטית. מנוחין, עיתונאית ופרשנית לענייני ערבים, נשכרה על ידי משרד החוץ הישראלי לשמש עבורו יועצת להסברה דיגיטלית. בעבר עבדה ברשות השידור, ברדיו ובטלוויזיה בערבית. "אני מנהלת דיאלוג עירני עם חברים עיראקים וערבים בפייסבוק, ומנסה ממקומי כעיראקית להסביר את העמדה הישראלית", היא מספרת לאל-מוניטור.

מנוחין איננה לבד. גם הפרופ' שמואל מורה (מועלם), חוקר ספרות ערבית וחתן פרס ישראל, טיפח בשנים האחרונות יחסים הדוקים עם אנשי רוח בעיראק ומחוצה לה. כמוהו גם המשורר רוני סומק, שמרבה להיפגש עם יוצרים עיראקים גולים באירופה. אחרים, כמו פעיל השלום דוד ששון המתגורר בלונדון, מקיימים קשרים הדוקים עם נציגי ממשל בבגדאד ובכורדיסטן.

"מדינת ישראל טרודה 24 שעות ביממה בשמירה על ביטחון תושביה, כשברקע הזיכרון הטראומטי של השואה", אומרת מנוחין, "העומס הזה מונע ממנה להתבונן במה שקורה בעיראק. זו מדינה מרכזית באזור, בעיקר הודות למיקומה הגיאוגרפי ולנפט שלה. על ישראל לחשוב לטווח ארוך ולקפוץ על הזדמנויות."

והעיראקים, האם הם בשלים למגע עם ישראל?

"פתגם עיראקי אומר 'בזמן מצוקה, חשוב על ימי החתונה שלך'. העיסוק בשאלה היהודית שם הולך וגובר. רבים מזכירים את תרומתנו לבניית עיראק המודרנית ומביעים געגוע לימים שבהם היהודים היו חלק מהחברה. יש אף שמזמינים אותנו מפורשות לחזור הביתה ולסייע בבנייתו מחדש. יש גם הכרה וצער על העוול שנעשה ליהודים בשלילת האזרחות מהם."

איזה סוג של מגע היית מציעה ליזום ובאילו ערוצים?

"טורקיה היא כתובת טובה לשמש מתווך. אפשר גם להסתייע ביהודי עיראק בישראל לגישושים וקיום ערוץ שקט. אפשר להתחיל בקשרי תרבות. סביב המוזיקה הערבית, הספרות. בעיראק משוועים לתרגומים לערבית של היצירה העברית. יש גם נכסים מוזיקליים שהיהודים הותירו, ואפשר להחיותם בעיראק של ימינו. גם שימור המורשת היהודית עשוי לשמש ערוץ ראשון לתפירת יחסים ראשונים. למשל, שיפוץ המקומות הקדושים ליהודים בעיראק."

ואכן, יוצרים ישראלים ממוצא עיראקי זוכים לעתים להתעניינות פומבית. אתר החדשות הליברלי "אילאף" פירסם פרקי זיכרונות מעיראק של הפרופ' מורה. מו"ל אלמוני בעיראק תרגם והדפיס ביוזמה פרטית את הרומן "מפריח היונים" של הישראלי יליד בגדאד אלי עמיר. "יש אמונה עמוקה אצל הדור הקודם, ולפיה היכן שהיהודים נמצאים, שם תבוא הברכה. העיראקים חוו את זה בעבר לא כסיסמה ריקה, אלה כמציאות בעלת ביטוי כלכלי", אומרת מנוחין.

היא נולדה ב-1950 בבגדאד, ובגיל 21 נמלטה לישראל דרך איראן עם אמה ושני אחיה, כשהיא מותירה מאחור את אביה. שנתיים אחר הגעתם לישראל, בערב יום הכיפורים תשל"ג, נעלם אביה בבגדאד בלי להותיר סימן. האב, עו"ד יעקב עבד אל-עזיז, היה אישיות מוכרת בקהילה היהודית. בשנים ההן ביסס משטר הבעת את כוחו בציבור, בהנהגת סגן הנשיא אז סדאם חוסיין. יהודים, קומוניסטים ומתנגדי משטר אחרים הוצאו להורג באשמות שווא כמעשה של הפגנת עוצמה. תעלומת היעלמו לא נפתרה עד היום, וההנחה היא כי נרצח בפקודת השלטון.

בספטמבר 2012 פרסמה מנוחין מאמר בערבית בעל נימה אישית בכותרת: "אבא, אני מתגעגעת אליך היום יותר". דרך סיפורה האישי, תהתה לאן פונה העולם הערבי היום. המאמר ראה אור באתר עיראקי שמופעל מדנמרק, ביום השנה ה-40 לחטיפתו והיעלמותו של אביה. הוא זכה למאות שיתופים ולתגובות חמות. הטראומה של אביה רודפת אותה ומעיבה על הצד העיראקי בזהותה. "אני מאמצת את החלקים העיראקים לתוכי יחד עם החלקים הישראלים לכדי זהות של דו-קיום", היא מספרת. "אני בשלבי השלמה עם החלקים המסוכסכים בתוכי והשכנת שלום עם עצמי". סיפורה יתואר בסרט התיעודי "צל בגדאד", שיושלם בקרוב.

להערכתה, מבין הקבוצות האתניות בעיראק, הכורדים והסונים רוצים יחסים עם ישראל. השיעים עדיין מסויגים, מסיבות מובנות. "עם סיום המאבק המוצהר בין טורקיה לכורדים, נראה שאבן הנגף הפוליטית הוסרה בפני ישראל לסלול את הדרך ליחסים עמם, ולו בדרגה נמוכה. אם לפלסטינים יש נציגות באירביל, אין סיבה שלא תהיה שם נציגות ישראלית. אני רואה בזה משוואה מאוזנת."

פעיל השלום דוד ששון סבור, כי מי שרוצה לדבר היום עם בגדאד, צריך לקבל אור ירוק מטהרן. אם לדבר עם מישהו כעת, הוא אומר לנו, אז עם הכורדים תחילה. "הם בונים את מדינתם, ועשויים להיות הונג-קונג של המזרח התיכון. מעשית, הם התחנה הראשונה עבור ישראל אם היא מעוניינת לבנות עתיד משותף עם עיראק."

על כך אומרת מנוחין: "כמו שיש רפואה מונעת, צריכה להיות דיפלומטיה מונעת. עיראקים, בעיקר סונים, משוועים לשיחות גישוש עם ישראל, כי הם רואים בה כוח טכנולוגי חשוב שיכול לסייע בפיתוחה של המדינה החדשה. הניסיון עם היהודים לאורך הדורות מהלך קסמים על העיר

More from Jacky Hugi

Recommended Articles