המלחמה על עתיד חריש
20 שנה אחרי שתוכננה, חריש נערכת לבחירות הראשונות בתולדותיה. כאילו שדמוקרטיה זה מה שהיה חסר לעיירת הרפאים הנשכחת של מדינת ישראל.
קפצתי לביקור בחריש ויצאתי בתחושה מוזרה. העיר החדשה, שתוכננה לפני עשרים שנה כדי להיות סיפור הצלחה ישראלי, נהפכה מהר מאוד לכישלון אורבני מהדהד.
המראה עגום למדי. עושה רושם שכך נראו יישובי חומה ומגדל בשנים שלפני קום המדינה. בימים ההם, כל אימת שהנהגת היישוב ביקשה לקבוע עובדות בשטח, היו שליחיה יוצאים באישון לילה, תופסים פיסת אדמה, ובתוך שעות מרימים כמה קירות. התושבים הערביים היו פוקחים עין בבוקר ומגלים שבעודם ישנים, נבנה "יישוב" יהודי נוסף.
בדרך זו הצליחו המתיישבים החדשים לשרטט ולהרחיב מדי יום את גבולות היישוב היהודי על פי המבנים הארעיים שנבנו באישון ליל. חלפו שנים מאז, מדינת ישראל קמה, ערים קמו ויישובים נבנו לרווחתם של מיליוני הישראלים. המדינה הצעירה לא זקוקה יותר לתחבולות נוסח "חומה ומגדל".
התברר שלא כך. ביישוב חריש גיליתי סממנים שמזכירים את הימים ההם. כמה דקות נסיעה בלבד מחדרה מזדקר שלט גדול, שמקדם את הבאים בשעריו של היישוב חריש. כשנכנסים מגלים שער כניסה נטוש ומחסום חלוד למדי, שידע ימים טובים יותר. דגל ישראל מקומט שנתלה בכניסה רומז על נוכחות של אנשים שחיים במקום. גם השלטים הרבים שמזדקרים מסביב מותירים רושם שחיים תוססים מתנהלים פה.
