דילוג לתוכן העיקרי

קמפיין אנטי-ישראלי של השלטון בטורקיה

ארדואן, בסיוע כלי התקשורת המקורבים אליו, מנסה להתנער מאחריות למהומות שפרצו באיסטנבול, ומוצא את האשמה המיידית לליבוין: ישראל.
nir-photo.jpg

ארדואן מתקשה, כנראה, להיפרד מפרשת המרמרה ומסלידתו מממשלת ישראל. אפשר היה לראות זאת אפילו בהפגנות האלימות שפרצו החודש באיסטנבול. וגם אם השם "ישראל" לא שורבב בהפגנות שהתחוללו בפארק גזי ובכיכר טקסים נגד ראשי השלטון בטורקיה, אמצעי התקשורת המקורבים אליהם מתעקשים להאשים את ישראל ב"ליבוי המהומות".

אחרי שנים רצופות  שבהן רווחה בהפגנות המוניות בטורקיה הסיסמה "ישראל רוצחת" - Katil İsrail, מוזר היה להיתקל באותם רחובות וכיכרות בקריאות ובכרזות "ארדואן רוצח" -  Katil Erdoğan. ככלל, תנועת המחאה שפרצה בטורקיה נמנעה מלהשתמש בישראל לצרכיה. זאת, פרט לשתי כרזות שבהן הבחנתי בפארק גזי – האחת השוותה בין רג'פ טאיפ ארדואן לבין בנימין נתניהו תוך משחק מילים בטורקית שמחבר בין השמות של השניים, ובשנייה הודבקה דמותו של הנשיא שמעון פרס כשחקן כדורגל בחומה לצידם של הנשיא אובמה והפתוללה גוּלֶן (המנהיג הטורקי האיסלמי המתון הגולה מרצון בארצות הברית שמטיף לדיאלוג בין-דתי, ושבשנים האחרונות מתפתחת יריבות פוליטית בינו לבין ארדואן) כשארדואן "מבקיע" מולם גול.

גורמים ישראלים שעוקבים מקרוב אחרי הנעשה בטורקיה, העריכו כי מאחורי הכרזות האלה עומדת דווקא מפלגת השלטון AKP שמתעקשת לשרבב את ישראל לוויכוח – גם כדי ליצור דה לגיטימציה למחאה, וגם כדי לחזק את בסיס הכוח הפוליטי המסורתי של ארדואן.

הגישה הזו קיבלה משנה תוקף לקראת סוף השבוע השני של המחאה, כשראש הממשלה ארדואן צוטט כמי שאמר, אחרי שצפה בתיעוד ההרס הרב שנגרם לחנויות ובתי עסק באיסטנבול: "אלה שאמרנו להם 'רק רגע' מאושרים עכשיו". רק רגע One Minute - - זה הביטוי שבו השתמש ארדואן בדאבוס כשהתפרץ על שמעון פרס. כל ילד בטורקיה מבין את משמעות הביטוי ויודע מי הם "אלה שאמרנו להם 'רק רגע'", ולמען הסר ספק  - ישראל.

ארדואן הסתמך, מן הסתם, על כותרת בולטת שפרסם באותו הבוקר העיתון Yeni Şafak המקורב מאוד למפלגת השלטון. "ישראל מתפללת שאירועי גזי יביאו לנפילת ארדואן", נאמר בכותרת, כשמתחתיה מתנוססת תמונה גדולה של חבר הכנסת ראובן ריבלין. ריבלין ששמו שובש בַּידיעה ל-"ליבנין" - הוצג כיושב ראש הכנסת – תפקיד שממנו נאלץ להיפרד לפני חודשים אחדים בצער רב עם הקמת הממשלה החדשה בירושלים. ה"תפילה לנפילת ארדואן" מיוחסת לו, ובהמשך הידיעה יוחס ציטוט לאביגדור ליברמן, שר החוץ לשעבר ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון בהווה ומי שהתנגד נחרצות להתנצלות ישראלית על ההרג במהלך ההשתלטות על המרמרה, לפיו "ההתפתחויות בטורקיה אינן גורמות לו צער."

בבדיקה שערכתי גם עם חבר הכנסת ריבלין וגם עם לשכתו של ליברמן הוכחשו הדברים באופן נחרץ! ריבלין הדגיש את החשיבות שהוא מייחס ליחסי ישראל טורקיה בכל קונסטלציה, וליברמן שב על עמדתו שההתנצלות של נתניהו בפני ארדואן הייתה טעות, אך הכחיש כל מעורבות בציטוט שניתן בשמו.

בהמשך השבוע הדהדו הדברים בכלי תקשורת נוספים בטורקיה המקורבים לארדואן, והפעם יוחסה אותה "תפילה לנפילת ארדואן" לחבר הכנסת משה פייגלין, איש הימין הקיצוני בליכוד המכהן גם כסגן יושב ראש הכנסת.

בדקתי גם עם חבר הכנסת משה פייגלין אם הצהיר על כך, וגם הוא הכחיש שאמר את הדברים. (ואכן במנועי החיפוש בעברית אין זכר להתבטאויות כאלה).

גם ההדלפה על ביקורו של ראש המוסד, תמיר פרדו, באנקרה בעיצומו של גל המחאה היא חלק מהשיח הזה, שמנסה להטיל בישראל אחריות לליבוי המחאה בטורקיה.

ביקורו של פרדו באנקרה היה אמור להיות חשאי, אך היו שהחליטו לקשור אותו להפגנות המחאה. בידיעה על הביקור נאמר שראש המוסד והקאן פידאן, ראש ה-MİT (ארגון הביון של טורקיה שנחשב גם ל"משטרה החשאית") דנו בענייני איראן, סוריה, ו... המחאה בגזי. מה לפרדו ולמחאה בגזי? התשובה פשוטה: ארדואן רוצה להרחיק מעצמו את האחריות למהומות - וליחסן ל"זרים", ואינו בוחל ברטוריקה בעלת מוטיבים אנטישמיים מוכרים,  כגון "קבוצות אינטרסים שירוויחו מעליית הריבית".

בישראל עוקבים בעניין רב אחר ההתפתחויות בטורקיה. ורבים מייחלים להצלחתם של האלפים הקוראים לארדואן ולממשלתו להתפטר. אלא שנראה שההחלטה לשלוח את תמיר פרדו להפגש עם פידאן – איש אמונו הקרוב של ארדואן – בעיצומו של גל המחאה, מוכיחה שהממשל בישראל לא צופה פגיעה במעמדו של ראש הממשלה המכהן.

ניתן להעריך מה היה לראש המוסד הישראלי לומר לעמיתו הטורקי בשני העניינים הראשונים שמצויינים ב"הורייט". לגבי השלישי - המחאה - ניתן רק לתהות שמא ביקש הטורקי ללמוד מהניסיון הישראלי של שנת 2011 - איך מכילים קיץ שלם של מחאה חברתית סוחפת, שבסופה כלום לא משתנה.  

More from Arad Nir

Recommended Articles