דילוג לתוכן העיקרי

רעיון שתי המדינות זקוק למתיחת פנים

מול הפתרון המסורתי משמאל של חלוקת הארץ, מעמיד הימין דוברים צעירים ורהוטים כדוגמת נפתלי בנט וציפי חוטובלי שמשנים את השיח הציבורי שהתקבע בעשרות השנים האחרונות.
Israel's President Shimon Peres (R) meets head of the Bayit Yehudi party Naftali Bennett at Peres' residence in Jerusalem January 31, 2013. Peres began talks with political parties on Wednesday over who should form a new government and appears certain to ask incumbent Prime Minister Benjamin Netanyahu to assemble it. REUTERS/Sebastian Scheiner/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS ELECTIONS) - RTR3D6TK

במלאות עשרים שנה להסכמי אוסלו, נראה שחזון שתי המדינות מאותגר יותר מתמיד על ידי הימין הפוליטי. דוברים צעירים ורהוטים כדוגמת נפתלי בנט וציפי חוטובלי מציגים אותו, בהצלחה הולכת וגוברת, כאנכרוניסטי ולא מציאותי.

בשני העשורים שחלפו מאז אוסלו, הצליח רעיון שתי המדינות להכות שורשים בציבוריות הישראליות ולהפוך למקובל. הוא הגיע לשיאו  כשאומץ פומבית על ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בנאום בר אילן (יוני 2009(.

לכאורה, היה זה ניצחון צרוף לשמאל הישראלי, שדובריו הטיפו לפתרון זה כבר משנת 1967, אך נחשבו למיעוט הזוי ולא אחראי.

לאחר האינתיפאדה הראשונה החל גם המיינסטרים הפוליטי להתחבר לרעיון שתי המדינות. דמויות מפתח,  כמו השר לשעבר דן מרידור, אהוד אולמרט, ציפי לבני ושאול מופז - כולם בוגרי הליכוד, אימצו אותו והרחיבו את התמיכה הציבורית בו.

במקביל, התקשה הימין יותר ויותר לשווק לציבור את התנגדותו לרעיון. טיעונו המרכזי בדבר הפגיעה באינטרסים הביטחוניים אם תוקם מדינה פלסטינית, לא היו מספיק משכנעים, ונשמעו שחוקים ומיושנים. גם העובדה שדוברי הימין לא הציגו  אלטרנטיבה ברורה לא תרמה לאטרקטיביות של מחנה המתנגדים.

והנה, בשבועות האחרונים נראה כי משהו חדש קורה בשיח הפוליטי-ציבורי הישראלי. אפשר לזהות בנקל כי מאזן הכוחות הזה משתנה, וחזון שתי המדינות מאותגר מימין כפי שלא היה זה שנים. זאת, חרף  העובדה שבתקופה הנוכחית  - הימים שלאחר ביקור אובמה וסבבי הדילוגים באזור של  מזכיר המדינה, ג'ון קרי - אמור רעיון שתי המדינות ללבלב.

ואולם, קולם של חסידיו המובהקים של הרעיון בממשלת נתניהו, כדוגמת ציפי לבני, עמיר פרץ, עמרם מצנע ויעקב פרי - נבלע בין קולות המתנגדים.

רק בימים האחרונים עורר "חביב המתנחלים", סגן שר הביטחון דני דנון מהליכוד, מהומת עולם כשטען בראיון לאתר טיימס אוף ישראל כי אם פתרון שתי המדינות יגיע לממשלה - היא תתנגד לו.

דנון לא אמר שום דבר חדש. הוא חוזר על אותם דברים במשך שנים, בקול ברור וצלול. מה שהשתנה הפעם היא העמדה ממנה הדברים נאמרים - לא עוד חבר כנסת מהספסלים האחוריים, אלא סגן שר במשרד יוקרתי.

גם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, שחולל סערה השבוע (17 ביוני), כשהגדיר את  רעיון שתי המדינות כ"חסר תכלית", כבר אמר דברים קשים מאלה. אולם כעת, כשהוא יו"ר מפלגה ושר בכיר, לדבריו יש צליל שונה. כמוהם גם סגני השרים מהליכוד, ציפי חוטובלי וזאב אלקין, ויו"ר הקואליציה ח"כ יריב לוין, שבניגוד לכנסת הקודמת, מחזיקים הפעם  בתפקידים בכירים.

זוהי חבורה צעירה ורהוטה שאינה נוקטת לשון מתלהמת, וזה תמיד נשמע טוב יותר בתקשורת. זאת,  בניגוד לדוברי הימין הוותיקים שכבר נשמעו כמו תקליט שחוק ולא מעודכן.

מנהיגי הימין החדשים גם שינו את מרכז הכובד של טיעוניהם. את הטיעון המסורתי, על-פיו רעיון שתי המדינות הוא "אסון לאינטרס הביטחוני", מחליף הטיעון של "זכותנו על הארץ".

מי שעושה זאת בצורה הנינוחה והטבעית ביותר הוא בנט. השר הצעיר, חברו הטוב של יאיר לפיד, מיליונר הייטק, חובש כיפה השולט בעולם הדיגיטל, לא מתבייש להסביר, בפשטות, כי ארץ ישראל שייכת ליהודים.

באירוע פתיחת השדולה החדשה למען ארץ ישראל בכנסת, שנערכה בשבוע שעבר ב-11 ביוני, אמר בנט לקול מחיאות הכפיים: "מטרת השדולה היא להציג אלטרנטיבה לרעיון שתי המדינות." זוהי אמירה משמעותית שמצביעה על שינוי באסטרטגיה ההסברתית. בנט יודע שההתנגדות הגורפת בימין לרעיון נתפסה, בצדק, כשרירותית, ולכן הוא מבקש לבוא אל הציבור עם רעיונות אלטרנטיביים, ולהעמיד אותם לשיפוטו.

בהמשך אמר בנט כי "את צדקת ההתיישבות ביש"ע יש לבסס על הטיעון שארץ ישראל היא שלנו, ולא על טיעונים אחרים." וכי, "צריך להפסיק להתבייש. יהודה ושומרון היא שלנו. לא בגלל שהיא מגנה על גוש דן, אלא כי אברהם אבינו הלך לשם."

בנט נוטש, למעשה, את הטיעונים הביטחוניסטים השחוקים, לטובת טיעון אידיאולוגי-אמוני שמנסה להסביר את צדקת ישיבתנו בארץ. בכך, לא מאפשר בנט לויכוח המוכר בין ימין ושמאל על רעיון שתי המדינות, להתקיים. לא עוד ויכוח על השאלה: האם ניתן להגן על מדינת ישראל מקווי 67' (מאיר דגן טען השבוע שוב שהדבר אפשרי) אלא: "ארץ ישראל שלנו כי היא שלנו על פי ציווי דתי."

אבל לא רק בצד הטיעונים השתכלל הימין בדרכו לקעקע את פתרון שתי המדינות, אלא גם בכל הנוגע להצגת אלטרנטיבות. בקרוב נשמע על עוד ועוד רעיונות שיצוצו מתוך ימי עיון וכנסים של הימין, שבהם יתקיימו דיונים בשאלת האלטרנטיבות לחזון שתי המדינות. חוטובלי, שהשתתפה ביום עיון לציון 20 שנים לאוסלו, שנערך ביום חמישי (20 ביוני) בתל אביב, הציגה רעיון משלה: אזרוחם של הפלסטינים אשר גרים ביהודה ושומרון. חוטובלי הסבירה שהפרדיגמה של אוסלו התרסקה. הגיע העת לזנוח את פתרון שתי המדינות, לטובת פתרון אחר והוא סיפוח-אזרוח. כלומר, "החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון ומתן אזרחות ישראלית לפלסטינים." את הסוגיה הדמוגרפית הציעה חוטובלי לפתור בהעלאת עוד ועוד עולים חדשים.

אל מול הפעלתנות מימין, נראים הפוליטיקאים חסידי רעיון שתי המדינות כחסרי חיוניות. מפלגת העבודה, על דובריה, אינה מצליחה לתרום לרלוונטיות של הרעיון בשיח הציבורי. גם לבני, הפרזנטורית המצטיינת שלו,  מתקשה לספק את הסחורה.

לכן, על מנת לשרוד,  זקוק חזון שתי המדינות בדחיפות למתיחת פנים.