דילוג לתוכן העיקרי

כשלפיד מתנכר לבוחריו

השר לפיד התגלה כ"תואם ביבי" לא רק במישור הכלכלי, אלא גם בזה המדיני, ועל כך האלקטורט שלו לא יסלח לו.
Israel's Finance Minister Yair Lapid attends a Yesh Atid party meeting at the Knesset, the Israeli parliament, in Jerusalem May 20, 2013. Lapid, whose new centrist party is the second largest in Israel's government, said on Monday thousands of Jewish settlers would have to be removed from occupied land under any peace deal with the Palestinians. REUTERS/Ronen Zvulun (JERUSALEM - Tags: POLITICS HEADSHOT) - RTXZTWT

בתוך שבוע הצליח שר האוצר יאיר לפיד לפתוח שתי חזיתות אל מול האלקטורט שלו-עצמו. בוחריו, שטרם הספיקו להתאושש מתקציב הגזרות שהועמס על גבו בניגוד לכל ההבטחות, מגלים כעת שלפיד מאגף אותם מימין, כפי שעולה מהריאיון המדובר שהתפרסם בניו יורק טיימס (20 במאי), שבו פרש את חזונו המדיני.

אם לדייק, אין מדובר כלל בחזון, אלא ברצף אמירות ספקניות מהן עולה כי לפיד הפך ל"תואם ביבי" (כפי שהגדירו ח"כ עומר בר-לב בראיון באתר זה מלפני יומיים –21 במאי). הוא אינו סבור שניתן להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים; הוא מתנגד לחלוקת ירושלים ולהקפאת הבנייה בהתנחלויות; הוא מגדיר את אבו מאזן כ"אחד האבות המייסדים של 'רעיון ההתקרבנות' הפלסטיני" והוא ספקן לגבי השאלה האם הפלסטינים בכלל רוצים מדינה.

למעשה, על הטקסט המדיני שהשמיע לפיד באותו ריאיון, יכולים לחתום בקלות גם ניצי הליכוד דני דנון וציפי חוטובלי, "יקירי" המתנחלים.

לפיד, שהבין מיד לאחר הפרסום, שהשבירה שלו ימינה הייתה חדה מדי, ניסה למזער נזקים. ביום שני, בפתח ישיבתה השבועית של סיעת יש עתיד, הוא ביקש להבהיר כי "מי שחושב שאפשר להגיע להסדר מדיני שלא יכלול שתי מדינות לשני עמים – טועה."

האמנם? אולי הטעות היא של שר האוצר עצמו, שמזכיר עכשיו יותר טייס בהתקף ורטיגו, מאשר את גיבור הבחירות האחרונות, ראש מפלגת מרכז, או אם לדייק מרכז-שמאל. ארבעת או חמשת המנדטים שעברו אליו בבחירות האחרונות מהימין, אינם נמנים עם הבסיס האלקטורלי שלו, שנטוע עמוק בתוך מה שנהוג לכנות "השבט הלבן הישראלי המבוסס". – רובם של האנשים הנכללים בהגדרה זו נדדו אליו מקדימה, ועברו מזמן את המחסום הפסיכולוגי של "שתי מדינות לשני העמים". הם יוכלו לחיות בשלום גם עם חזונו מרחיק הלכת של אהוד אולמרט לחלוקת הארץ.

לכן, לא לגמרי ברור מה ניסה לפיד להשיג בהצגת עצמו כבלתי מתפשר מול הפלסטינים. האם בכך הוא מבקש לנגוס עוד באלקטורט הימני של הליכוד-ישראל ביתנו והבית היהודי? האם בכך הוא מנסה להסיט את תשומת הלב מהעיסוק ב"גזירות לפיד", שפגעו באופן מדאיג במדדי הפופולריות שלו, או שפשוט שר האוצר הגיע לא מוכן לראיון?

אני נוטה לבטל את האפשרות השלישית, מכיוון שלפיד הוא אחד הפוליטיקאים המתוכננים והמחושבים ביותר שפעלו כאן. לכן, סביר להניח כי לפיד, שהודה שוב באותו הראיון שהוא מתכנן להחליף את בנימין נתניהו בראשות הממשלה, מניח שכדי לממש זאת הוא חייב גם את האלקטורט הימני, ופונה אליו כבר מעכשיו.

העניין הוא, שמבין שלל הטעויות הרבות שעשה לפיד מול בוחריו בתקופת כהונתו הקצרה כשר האוצר, אימוץ רטוריקה ימנית היא בעיניי החמורה ביותר.

גם בוחריו של לפיד מבינים כי חלק מהגזירות שהושתו עליהם היו בלתי נמנעות. הם יודעים שלפיד קיבל "ירושה מהגיהינום", בדמות בור תקציבי של עשרות מליארדי דולרים; הם יודעים שהוא מכהן בתפקיד חודשיים בסך הכל, והם אפילו מעזים לקוות שאולי בעוד שנתיים נגלה כי הוא צדק, שהמצב אכן יהיה טוב. כי כשלפיד אומר שהוא מקבל בהבנה את ההתנפלות עליו, הוא עדיין מצליח לעורר אמפתיה בקרב חלק מתומכיו, שרואים איך הוא מותקף על בסיס יומי מכל כיוון.

אבל כשלפיד מתגלה לעיניהם, בראיון ראשון לתקשורת הזרה, לא רק כתאומו הכלכלי של בנימין נתניהו אלא גם כתאומו המדיני, הם רשאים להרגיש מרומים. ובצדק.

ולא רק הם. כיצד אמורים בדיוק להרגיש עכשיו חברי סיעתו של לפיד, השרים יעקב פרי ויעל גרמן? פרי, ראש השב"כ לשעבר, פעיל בולט ביוזמות שלום של השמאל המדיני, וגרמן, שהייתה במשך שנים חברת מרצ גאה. ומה לגבי חברו הטוב של שר האוצר עופר שלח? שלח ממוקם עמוק בשמאל המדיני, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטורי הפרשנות שלו כעתונאי עד לא מזמן, ובהתבטאויותיו כפוליטיקאי. שלח חושב, למשל, שהגישה לפיה אין צורך בהסדר מדיני עם הפלסטינים-מסוכנת לישראל.

זה נכון שבמהלך מערכת הבחירות לפיד העדיף להתרחק מהנושא המדיני, עירפל עמדות וקרץ ל"ימין הרך", בהשיקו את הקמפיין של "יש עתיד" בעיר אריאל. זה גם נכון שלפיד נזהר מלעסוק בקונפליקט הישראלי -פלסטיני והשאיר את הזירה לציפי לבני (התנועה) ולזהבה גלאון (מרצ). באופן הזה הוא הצליח להעביר אליו מצביעים מהימין, אך גם לשמור אצלו את מצביעי אותו "שבט לבן" שהניחו כי אם הוא בא מתוכם, ואם הוא חבר של אולמרט, אז הוא גם חושב כמותם בעניין המדיני. הם קיוו שהפלירטוט של לפיד עם הימין הרך הוא בסך הכול חלק מקמפיין מוצלח.

לכן, מה שעלול לפגוע בלפיד בטווח הארוך – אף הרבה יותר מאשר התנהלותו כשר אוצר, הוא "חזונו המדיני" של מי שהאמריקאים ראו בו סוג "קרן אור" בפוליטיקה הישראלית.

לפיד הציג השקפת עולם מדינית המנוגדת לחלוטין לסנטימנט של מרבית מצביעיו. הדיסוננס הזה עשוי להיות קטלני. עיין ערך שלי יחימוביץ.