דרעי חזר, ועמו השד העדתי
אריה דרעי חזר להיות מנהיג ש"ס - אך בשביל לדבר אל ציבור רחב הוא חייב להשתחרר מהפרובוקציות העדתיות שהוא מחולל, כותבת מזל מועלם.
"אני רוצה להחזיר את ש"ס לאזרחים", הכריז יו"ר ש"ס החדש-ישן אריה דרעי, בבוקר שאחרי הדחתו הרשמית של אלי ישי מראשות התנועה.
בראיון לגלי צה"ל, נשמע דרעי מאושר ובטוח בעצמו, כיאה למי שהגשים חלום כנגד כל הסיכויים, וכעת הוא מתייצב ערוך ומוכן לתפקיד חייו.
אלא שדרעי עלול לגלות מהר מאוד שמטרתו "להחזיר עטרה ליושנה", על פי מילות הסלוגן של ש"ס במערכות בחירות בעבר, אינה קלה להשגה; הוא עלול לגלות כי שאיפותיו להפוך שוב את ש"ס למפלגה גדולה, ואת עצמו למנהיג חברתי שפונה אל ציבור רחב, אינן עולות בקנה אחד עם האסטרטגיה שהוא נוקט, המציבה במרכזה את הקונפליקט העדתי. דרעי אמנם מעדיף להגדיר זאת כ"מאבק נגד הדרת המזרחים", אך מדובר בלא יותר מאשר מכבסת מילים לדברים שהוא מבצע בפועל: עידוד מכוון של שיח ציבורי שנועד להביא להתנגשות עדתית-מעמדית, לצרכיו הפוליטיים, כמובן.
דרעי נוהג בציניות צרופה: הוא מצהיר על רצונו להחזיר את ש"ס לאזרחים, כשבעצם הוא מדבר על אזרחים מסוג מסוים. למעשה, לאור הפרובוקציות העדתיות שהוא מחולל מאז חזר לחיים הפוליטיים, הוא אינו יכול, ואף אינו רוצה, להיות הכתובת של כולם.
