לשחרר את עודה

"ישראל לא עשתה מספיק למען שחרורי. אני פותח בשביתת רעב".

במילים אלה חתם האסיר הישראלי עודה טראבין, היושב זה 12 שנה בכלא טורה המצרי באשמת ריגול, את המכתב ששלח לשגרירות ישראל בקהיר.

במכתב, בכתב ידו, טוען טראבין כי מצרים לא עשתה עימו משפט צדק. הוא מבקש למסור את המכתב לידי נשיא מצרים, מוחמד מורסי.

טראבין נלכד ע"י המוח'בראת המצרית בסיני בשנת 2000 כאשר חצה את הגבול באופן לא חוקי. לטענת משפחתו, עשה זאת כדי לבקר את אחותו הנשואה המתגוררת באל עריש. משפחת טראבין התגוררה עד הסכם השלום עם מצרים (1979) בחצי האי סיני. לאחר החזרת השטח לריבונות מצרית, עברו בני המשפחה להתגורר בכפר דהנייה ברצועת עזה, שכונה כפר המשת"פים (משתפי הפעולה עם ישראל). בשנת 1991 הם עברו להתגורר בנגב, ביישוב לא חוקי ליד רהט.

במארס 2000, תשעה חודשים לפני שנתפס בסיני, הועמדו עודה ואביו, סולימאן טראבין, למשפט שלא בפניהם במצרים, באשמת ריגול. על האב נגזרו 25 שנות מאסר ועל הבן 15 שנים.

באופן לא רשמי ישראל אינה מכחישה שלאב סולימן היו קשרים מודיעיניים עימה. זו כנראה גם הסיבה שבני המשפחה בחרו לעבור ולהתגורר בנגב כשסיני עברה לריבונות מצרית. הבן עודה היה אז בן 10.

רק בשנת 2004 אישרו המצרים כי עודה טראבין בין מוחזק בכלא המצרי וכי נגזר עליו מאסר באשמת ריגול לטובת ישראל. אגב, טראבין מוחזק ב"טורה", אותו כלא ידוע לשמצה שבו ישב ישראלי אחר, עזאם עזאם, גם הוא באשמת ריגול. ב-2004, עם שחרורו של עזאם, לאחר שמונה שנות מאסר, הוא סיפר לחוקריו בישראל כי שמע בכלא על אסיר ישראלי נוסף המוחזק באחד מתאי כלא טורה, הוא לא ידע את שמו אך שאל מדוע לא שוחרר יחד עימו.

הוא התבקש שלא להזכיר שוב את הנושא.

אלמלא פעילותו ההתנדבותית של עו"ד יצחק מלצר, ייתכן שמאסרו של טראבין לא היה עולה כלל על סדר היום. התקשורת הישראלית, שסיקרה באינטנסיביות את מאסרו של הישראלי הדרוזי עזאם עזאם במצרים, ואפילו את מעצרו של התייר הישראלי-אמריקאי אילן גרפל במצרים שלאחר המהפכה במצריים ב-2011, התעלמה כמעט לחלוטין מעודה טראבין. אולי בגלל העובדה שמדובר באסיר בדואי; אולי בשל הסברה שכניסתו הלא חוקית למצרים נעשתה ממניעים פליליים. עודה טראבין היה כמעט בבחינת נעלם – "האסיר X". לכן, כשלב ראשון לקראת שחרורו המיוחל, השקיע עו"ד מלצר מאמצים רבים בחשיפתו לציבור הישראלי ובאמצעותו להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות.

"זה לא היה פשוט", מתוודה מלצר.

בבלוג שפירסם, עוד באפריל 2008, במטרה לגייס את את דעת הקהל, כתב מלצר:

"עודה חף מהפשע שהמצרים יחסו לו. כל החומר המשפטי עטוף בסודיות. עודה לא קיבל כתב אישום, לא נכח ב"משפטו", אין לו גזר דין כתוב ומנומק. אמרו לו שהוא נידון ל-15 שנות מאסר. עודה סגור בתא בודד ורשאי לצאת לשעתיים בכל יממה. ממשלת מצרים מתנכלת לעודה בגלל טענות שיש לה, כנראה, נגד אביו... עודה הגיע למדינת ישראל בהיותו ילד בן עשר. רק רשעים פוקדים עוון אבות על בנים. התגייסו למאמץ להחזיר את עודה הביתה לישראל."

גילוי נאות: עו"ד מלצר פנה גם אליי לפני מספר שנים וביקש שאחשוף את סיפורו של עודה בטלוויזיה. עם זאת,עורכי החדשות בערוץ שבו עבדתי גילו אף הם אדישות רבה לאסיר הבדואי היושב בכלא טורה.

זה לקח שנים אבל לבסוף מלצר הצליח לשבור את חומת האדישות. עודה טראבין עדיין יושב בכלא המצרי, אבל הוא אינו עוד "האסיר X".

כשנודע לו על שביתת הרעב שבה פתח (24 באפריל) האסיר שהוא מייצג, אמר מלצר:

"כשאהוד אולמרט היה ראש ממשלה, לא רצו לסכן את הברית האסטרטגית עם מובארק ולא התעמתו איתו. הייתה הזדמנות, היה אז עניין עם הסכם הקוויז (הסכם סחר בין ישראל לבין מצרים). המצרים ביקשו לפתוח את ההסכם ולשפרו לטובתם וניתן היה להתנות זאת בשחרורו של עודה. אלי ישי, שר הפנים לשעבר נסע אז למצרים והעלה את הנושא, אך בקול רפה. כשחזר שאלתי אותו 'למה לא התניתם את זה?' 'למה לא עשיתם לינקייג'?' תשובתו הייתה: 'אהוד אולמרט פשוט לא רצה'."

עו"ד מלצר מעלה דוגמה נוספת: "אולמרט שחרר כמות גדולה של אסירים פלסטינים במסגרת הדיאלוג שהתקיים בתיווך מצרי. פניתי לציפי לבני, שרת החוץ בשעתו, וביקשתי להכניס את עודה לעסקה. התשובה שלה הייתה - 'אני לא רוצה לקשור את המו"מ עם הפלסטינים בעודה טארבין'."

שבע שנים פועל מלצר בהתנדבות למען שחרורו של טראבין, אך עדיין לא מבין מדוע ישראל הרשמית שותקת.

על מנת לפרוק מעט תסכול, הוא ממשיך למנות את אותן הזדמנויות שהוחמצו. "לאחר שמובארק הופל, בתקופה של המועצה הצבאית, הפעילו האמריקאים לחץ על יו"ר המועצה העליונה של צבא מצרים מוחמד טנטאווי לשחרר את הישראלי-אמריקאי אילן גרפל, שגם אותו האשימו המצרים בריגול. טנטאווי הסכים לשחרר את גרפל, אך לא לכלול את עודה באותה עסקת חבילה."

עכשיו מגלה מלצר בראיון לאל מוניטור שעל שולחנו של מוחמד מורסי, נשיא מצרים, מונחת הצעה ישראלית לשחרר את כל האסירים המצרים הכלואים בישראל תמורת שחרורו של עודה טראבין, אך ההצעה אינה זוכה למענה.

בישראל כלואים יותר משישים אסירים מצריים, רובם ככולם בגין עבירות של גניבה, ועל סחר בנשק ובסמים שנתפסו בגבול. לטענת גורמים בישראל, מצרים אינה להוטה לקבלם חזרה ולשחרר תמורתם את האסיר הישראלי.

אז כל שנותר לעודה טראבין לעשות זה לפתוח בשביתת רעב. האם זה יהיה הצעד שיזיז משהו אצל מקבלי ההחלטות בישראל ובמצרים?

עו"ד מלצר למוד האכזבות לא מוכן להמר על כך.