ההתנצלות שחילץ הנשיא אובמה מראש הממשלה נתניהו כלפי ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והפיוס הדרמטי שבא בעקבותיה מעידים על כך שבמזרח התיכון הכל קשור. הבעיה האיראנית, המרד בסוריה, המו"מ עם הפלסטינים, האביב הערבי – אף אחד מהנושאים הללו אינו יכול "לצאת לחופשה". אי אפשר לטפל באיום האיראני ולהתעלם מהאיום הסורי; איראן מנצלת את רעידת האדמה בסוריה, שגולשת לכל הסביבה, כדי לבסס את מעמדה באזור ולהרתיע את ישראל וארה"ב מפני התקפה על מתקני הגרעין שלה. טיפול נמרץ במצב בסוריה מחייב שיתוף פעולה ביו טורקיה לישראל. נתניהו, יש להניח, מבין היטב שארדואן לא יסתפק בהתנצלות ובפיצויים למשפחות הרוגי המרמרה. המנהיג המוסלמי נטל על עצמו את תפקיד המלאך המושיע של הפלסטינים, זה שישחרר אותם מהכיבוש היהודי. הוא לא יישב בשקט על כיסאו, כל עוד יימשכו הקיפאון המדיני והבנייה בהתנחלויות. כדי לייצב את היחסים עם המשטר המוסלמי של ארדואן, על ישראל לשנות את יחסה לפלסטינים, לחדש את התהליך המדיני ולהקל את הסגר על עזה.
ההקשר "האסטרטגי" להתנצלות בפני טורקיה שסיפקה לשכת נתניהו בא לעולם שעות אחדות אחרי שראש הממשלה הביע אמון חד משמעי בהבטחת הנשיא שבכוונתו למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. הודעה זו, שנאמרה במסיבת העיתונאים המשותפת ביום רביעי בירושלים, היא בשורה של ממש עבורנו. היא מבטיחה שלפחות בשנה הקרובה - לא נירדם בלילה בצל החשש שבבוקר נתעורר לידיעה על תקיפה ישראלית באיראן, וכתוצאה מכך שמלחמה אזורית בפתח. מחג הפסח הזה ועד חג הפסח הבא לא נשמע על ויכוחים בקבינט הישראלי בין תומכי ההתקפה על מתקני הגרעין של איראן לבין מתנגדיה. השתדלנים היהודים בוושינגטון יהיו משוחררים מגיוס תמיכתם של חברי קונגרס רפובליקאים (שאינם מחמיצים הזדמנות להשתמש בישראל כקרדום לחפור בו את קברו הפוליטי של הנשיא הדמוקרטי) בהרפתקה ישראלית מסוכנת במפרץ הפרסי. ביום רביעי, ה 20 במרס 2013, הציבור הישראלי רשם לפניו שראש הממשלה מאמין שאובמה לא יניח לאיראן להשלים את תוכנית הגרעין שלה. כולנו ראינו את משפחת נתניהו מחבקת את ברק אובמה. מעתה ואילך יהיה קשה לטעון כי הוא "מוסלמי עוכר ישראל".
