דילוג לתוכן העיקרי

החרדים בחוץ – הזדמנות היסטורית

אם נתניהו, בקדנציה השלישית שלו, בכל זאת רוצה לעשות היסטוריה, כותב נדב פרי, הצ'אנס היחיד שלו הוא לנסח מחדש את כללי המשחק בין מדינת ישראל לבין המגזר החרדי.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu speaks at a reception following the swearing-in ceremony of the 19th Knesset, the new Israeli parliament, in Jerusalem February 5, 2013. REUTERS/Ronen Zvulun (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3DE06

קחו למשל את אריאל אטיאס, ממנהיגי תנועת ש”ס. שבע שנים הוא בפוליטיקה, את כולן עשה כשר בממשלה. בגיל 36 מונה לשר התקשורת בממשלת אהוד אולמרט, וכעבור שלוש שנים שודרג למשרת שר הבינוי והשיכון בממשלתו של נתניהו. חברו של אטיאס להנהגת ש”ס, אלי ישי, נבחר לכנסת לפני שבע עשרה שנים. ארבעה עשרה מתוכן הוא כיהן כשר בשלושה משרדי ממשלה שונים. ככה זה בש”ס: לא חשוב מי נמצא בשלטון, ליכוד, עבודה או קדימה, הם תמיד שם, שותפים נאמנים לכל ממשלה.  בעשרים ותשע השנים שחלפו מאז נוסדה ש”ס כיהנו בישראל עשר ממשלות שונות, ש”ס הייתה שותפה לתשע מהן. ההקדמה הזו נחוצה כדי להבין עד כמה מטלטלת העובדה שבישראל עומדת לקום בימים האלה ממשלה ללא נוכחות של פוליטיקאים חרדים.

לצדה של ש”ס ניצבת יהדות התורה, אחותה המבוגרת והרזה יותר. בעוד מספר ימים יארוז ח”כ משה גפני את חפציו, וייטוש בצער כבד את לשכת יו”ר ועדת הכספים, המאחז הנצחי של מפלגת החרדים האשכנזים. תנו לפוליטיקאי מיהדות התורה לבחור בין ראש הממשלה לבין יו”ר ועדת הכספים – הוא יילך, בלי להסס, על האופציה השנייה. אין עוד מפלגה בכנסת שנאחזה בכזו אובססיביות במשרה אחת ספציפית לאורך כל כך הרבה זמן. לא לחינם חשקה יהדות התורה לאורך כל השנים דווקא בתפקיד הזה, לא במקרה שישה נציגים מטעמה עמדו בראש הועדה ברובן של 35 השנים האחרונות. משם היטיבו  הפוליטיקאים החרדים לדאוג לסקטור ששלח אותם לכנסת. מכס יו"ר ועדת הכספים אין חשיבות לכמות המנדטים. יהדות התורה היא הרי מפלגה קטנה, בדרך-כלל חמישה מנדטים, או שישה, מה זה משנה. די להם בהשתלטות על הצומת המרכזי של העברת כספי המדינה, ומשם הם כבר יסתדרו.

מערכת החינוך החרדית היא עצמאית לחלוטין, ואיננה קשורה או תלויה בזרם החינוך הממלכתי של מדינת ישראל. לפיכך, בכיתות של מוסדות הלימוד החרדיים מטים המחנכים את תלמידיהם מתוכנית הלימודים הארצית וממקצועות הליבה (אנגלית, מתמטיקה וכו'), הנדרשים מכל  התלמידים האחרים. המינוס, מבחינת החרדים, הוא שהתקציב של בתי הספר שלהם אינו קבוע, אלא  מוחרג מזה של יתר מוסדות החינוך הממלכתיים. כדי לדאוג לסקטור שלהם חייבים הח”כים החרדים להילחם בכל פעם מחדש על העברת התקציב לחינוך העצמאי. במלחמה הזו, לאורך עשרות שנים, הם מנצחים בגדול. כך הם למדו לנהל את ענייניהם במשך שנות דור: יש בחירות, הם מצטרפים לקואליציה (כל קואליציה) ומבקשים בתמורה את ועדת הכספים. בועדת הכספים הם כבר דואגים להתנות כל העברה תקציבית במתן "מעשר " למגזר שלהם.

קשים, אם כן, יהיו ייסורי הגמילה של המפלגות החרדיות מחוץ לקואליציה, ללא החיבור המיידי למוסדות השלטון והיכולת להפעיל לחץ על משרדי ממשלה לשם קידום ענייניהם.

מזלם שיש להם את בנימין נתניהו. ראש הממשלה שניסה ככל יכולתו להימנע  מהפרידה משותפיו הנאמנים, יבקש, מן הסתם, לשמור על הקשר הטוב איתם, לכן ייתכן ש"יעביר" אליהם,  פה ושם, תקציבים או הטבות. אולי בכך יוכל לקנות את תמיכתם במספר הצבעות. ואם יתאפשר לו בעתיד, הוא ודאי ישמח לחבר אותם בחזרה לעטיני השלטון. הרי הם  "שותפיו הטבעיים",  והפרידה מהם קשה לו לא פחות מאשר להם, אבל זהו המס שהוא נאלץ לשלם לצמד לפיד – בנט, שכפה עליו את ההרכב הנוכחי של הממשלה.

אבל הבעיה עמוקה בהרבה משליטה על ברז התקציב. הפוליטיקאים החרדים, מובלים בידי רבניהם, ונתמכים על-ידי ציבור רחב, מסרבים להבין שהכללים השתנו. שלא ניתן עוד להמשיך לשחק את המשחק תחת אותם כללים שנקבעו כאן בעשרות השנים האחרונות. פשוט לא ניתן. לו הדבר היה אפשרי, ייתכן מאוד שהמדינה הייתה ממשיכה לממן את אותו ציבור שלם המתבדל בקהילתו ונמנע מנשיאה משותפת בנטל החיים כאן. העניין הוא שאי אפשר להמשיך בסידור הזה, בהינתן שיעור הילודה הגבוה במגזר החרדי, שעומד ביחס של 1:3 בקירוב לשיעור הילודה  בקרב החילונים.

בקרב תלמידי כיתות א' בבתי הספר בישראל יותר  משליש הם כבר ילדים חרדים. הסידור הבלתי כתוב, שהיה נוח לכולם, בנוסח: 'אתם החרדים תסתגרו בשכונותיכם  ולא תפריעו לנו לחיות ואנחנו, בתמורה, נפטור אתכם מצבא ומעבודה', יכול היה לעבוד כשהחרדים היו מגזר קטן ושולי; הוא בלתי אפשרי כאשר מדובר בקהילה שתהפוך בעוד כמה שנים לשליש מהחברה הישראלית. מבחינה כלכלית טהורה, ישראל לא תוכל לעמוד בכך.

מדינת ישראל אוהבת להשוות עצמה למדינות העולם המפותחות. כל נתון כלכלי, החל מהתוצר הלאומי הגולמי ועד לשיעור האבטלה נבחן ביחס למצב ביתר מדינות הOECD-. אלא שההשוואה מופרכת מיסודה. אף מדינה ב OECD, למעשה אף מדינה בעולם, לא כוללת בתוכה מגזר שלם, משמעותי וגדול כל-כך, שנמנע במופגן מיציאה לעבודה, ומקיים לעצמו מערכת חינוך נפרדת ובדלנית. התרשמתם מהביצועים הכלכליים של ישראל? נסו לדמיין מה היה מצבנו אם ישראל לא הייתה מעבירה בכל שנה אחוזים ניכרים מהתל"ג שלה למגזר לא יצרני שנסמך על תקציביה.

הממשלה החדשה, בהרכבה הנוכחי, לא צפויה להביא לפריצת דרך מדינית. לא הליכוד ולא הבית היהודי יובילו את ישראל להסכם שלום עם הפלסטינים. אם נתניהו, בקדנציה השלישית שלו, בכל זאת רוצה לעשות היסטוריה – הצ'אנס היחיד שלו יהיה אם יצליח לנסח מחדש את כללי המשחק בין מדינת ישראל לבין המגזר החרדי. הכללים שהיו עד עכשיו פשוט אינם רלבנטיים. השאלה היא האם ראש הממשלה, שכל כך רצה את החרדים בפנים, יידע לנצל את היתרונות הנובעים מדחיקתם החוצה.

כשהמפלגות החרדיות יושבות בקואליציה, לא ניתן לשנות דבר בסטטוס קוו ההרסני הזה. עכשיו, כשנותרו בחוץ,  זה עדיין קשה, אבל אפשרי.

 

 

 

 

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial