דילוג לתוכן העיקרי

לפיד או חרדים? רגע האמת של נתניהו מתקרב

נתניהו ידוע כמנהיג שנמנע מלקבל החלטות הסטוריות, נדב פרי מעריך שהפעם לא תהיה לו ברירה.
Israel's President Shimon Peres (C) shakes hands with Yair Lapid, leader of the Yesh Atid (There's a Future) party, in Jerusalem January 30, 2013, after receiving the official results of the general elections held on January 22. Peres on Wednesday began consultations with political parties over the formation of a new coalition and appears certain to pick incumbent Prime Minister Benjamin Netanyahu to assemble it. Lapid's new centrist party stormed to second place in last week's election by winning 19 seats.

שאלה אחת בנוגע לבנימין נתניהו עולה כמעט בכל מאמר פרשנות או ניתוח פוליטי שעוסקים בו: "האם הוא בשל לחצות את הרוביקון?". האם הגיע סופסוף לשלב באבולוציה הפוליטית שלו שבו ירשה לעצמו לזנוח שיקולים של שרידות אישית ורווח מיידי בעבור קידום של מטרה גדולה?

ההיסטוריה מלמדת שהתשובה לשאלה הזו היא לאו מוחלט. קשה להיזכר במהלכים מטלטלים או משני מציאות שקידם נתניהו בשבע שנותיו כראש ממשלת ישראל (שלוש שנים בשנות התשעים ועוד ארבע בקדנציה שהסתיימה זה עתה). הרושם המתקבל ממעקב ארוך שנים אחר תפקודו של נתניהו כראש ממשלה הוא שלא מדובר על אדם שבשל או מעוניין להוביל מהפכות. ספק אם בנו של ההיסטוריון המהולל (בנציון נתניהו, שנפטר בשנה שעברה) יוזכר אי פעם בין דפי ההיסטוריה כמנהיג שהצליח לחולל היסטוריה. נתניהו הוא לא יוליוס קיסר; הוא לא מהזן שחוצה את הרוביקון. כל הפעמים שיכול היה לחצות אותו אך העדיף לבצע פניית פרסה מפוארת הן הוכחה לכך.

וזה לא שהוא לא יכול, הוא פשוט לא מאוד רוצה. כשהיה שר אוצר בממשלתו של אריאל שרון לא היסס להוביל מהלכים מהפכניים ולהתעמת עם מגזרים שלמים בציבור. שרון העניק לו את הגיבוי והוא חתך את קצבאות הילדים, פתח את הנמלים לתחרות, הוציא מהבנקים את קופות הגמל, והצליח לחלץ את המשק ממיתון עמוק. הוא גם שילם מחיר פוליטי כבד על הקדנציה הזו באוצר. מאז הוא מעדיף, עד כמה שניתן, ללכת על בטוח ולהימנע בכל מחיר מזעזועים שיערערו את מעמדו.

בקדנציה החולפת הגיע יותר מפעם אחת לצמתים שבהם התבקש להכריע בין מהלך דרמטי לשמירה על הקיים. בכל המקרים העדיף את הקיים והבטוח על פני נטילת סיכונים. כך היה כשנדרש להכריע בין הקפאת בניה בהתנחלויות וקידום התהליך המדיני לבין שמירה על הקואליציה, וכך בדיוק היה לפני חצי שנה כשהעדיף את הברית הבטוחה עם החרדים על פני השותפות עם קדימה ורפורמה אמיתית בסוגיית השיוויון בנטל ובני הישיבות.

כעת הוא נדרש להקים את ממשלתו השלישית, כשבזירה מככב יאיר לפיד, הלהיט החדש, והכללים שהוא מבקש להכתיב. שלא כמו בפעמיים הקודמות שבהם הרכיב קואליציה, הפעם עלול נתניהו להידרש להכרעות שכה שנואות עליו כבר בשלב הראשוני, במו"מ הקואליציוני. הסימנים המקדימים מעידים בבירור: אם ירצה לכרות ברית אמת עם לפיד, הוא ייאלץ לצאת מהקיבעון וללכת בניגוד לאינסטינקטים הקבועים שלו. לפיד מציב בפני נתניהו אתגר שהוא מעולם לא התמודד איתו בעבר. מסתבר שיש לו כמה עקרונות ברזל שהוא לא מוכן להתפשר עליהם, גם במחיר של ישיבה באופוזיציה.

מהם אותם עקרונות? לפיד דורש מהפכה אמיתית בסוגיית הגיוס של בני הישיבות וכן מהפכה אמיתית בשיטת המשטר בישראל. עם שתי הדרישות האלה המפלגות החרדיות לא יכולות לחיות. מה היו עושים בעבר במצבים שכאלה? היו פונים אל "הלפיד התורן" (פעם זה היה פרס, ופעם ברק ותמיד פואד) מרעיפים עליו ג'ובים וכיבודים, עוטפים הכל במתק שפתיים ובהבטחות לעתיד טוב יותר – ויש לנו קואליציה. לפיד, כך נראה, הוא קליינט קשה יותר, ולא סביר שנתניהו יצליח לקנות אותו בהבטחות ריקות ש"כתובות על הקרח". מסתבר שישנם מעגלים שפשוט לא ניתן לרבע, וייתכן שהפעם, בעל כורחו, נקלע ראש הממשלה למעגל שכזה.

בינתיים הרושם המתקבל הוא שנתניהו לא רק שלא הכריע לאן מועדות פניו, הוא בכלל לא מכיר בצורך להכריע, ועוד בשלב כל – כך מוקדם. ההצהרות הפומביות שלו על קואליציה רחבה והסירוב לוותר על הברית עם המפלגות החרדיות מעידים על כך שהוא עוד כלוא בצורות החשיבה של הפוליטיקה הישנה, וחושב שעם הג'וב הנכון והמילה המתאימה ניתן יהיה לקנות את כולם. ככל שיתקדם המו"מ הקואליציוני הוא עשוי להבין שהניסיון לכרוך את לפיד עם החרדים והבית היהודי נועד לכישלון. אז ייאלץ להחליט סוף-סוף לאן מועדות פניו.

לפני עשר שנים, אחרי הבחירות ב -2003 ,נקלע אריאל שרון לדילמה דומה. מצד אחד- השותפות הטבעית עם המפלגות החרדיות; מצד שני - מפלגה חילונית ורעננה, מונהגת בידי (טומי) לפיד שגרפה הישג נאה בבחירות. שרון בחר בשינוי, ויצר קרע עם החרדים. נתניהו עשוי מחומרים שונים. ברור לו שבשיטת הבחירות הנוכחית, הברית עם החרדים היא המניה הבטוחה של הליכוד, המאפשרת לו פעם אחר פעם להרכיב ממשלה. אם הגוש המכונה "ימין-חרדים" יהפוך לפתע לגוש ימין בלבד, המפלגות החרדיות יוכלו לפלרטט עם השמאל, והליכוד ייאבד את מניית הזהב שמבטיחה לו את השלטון פעם אחר פעם. את המחיר הכבד הזה נתניהו לא מוכן לשלם, בטח שלא באופן וולנטרי.

לאור כל זאת, עומדות בפני נתניהו שתי אפשרויות; או שלפיד יתפשר, יתקפל ויוותר על עקרונות בעבור ג'וב בממשלה, או שלא. כפי שזה נראה כרגע – הוא לא ינהג כך. ואז תגיע שעת ההכרעה של בנימין נתניהו. אולי הפעם, בעל כורחו, הוא יחצה את הרוביקון.  

More from Nadav Perry