המערכות הפוליטית והכלכלית בישראל געשו בחודש שעבר בגלל שני אירועים, שלכאורה אינם קשורים זה בזה. האירוע הראשון שתפס את הכותרות היה העימות המתוקשר שפרץ בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לבין ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו על רקע ההוצאה האדירה של מערכת הביטחון הישראלית בהכנה לעימות צבאי עם איראן והאיום הנשקף מתוכנית הגרעין שלה.
האירוע השני שחולל סערה רבה היה פרסום נתוני הגירעון בתקציב המדינה של ישראל לשנת 2012, גירעון שהגיע לסכום שיא של 39 מיליארד שקל - הרבה מעבר לתחזיות וההערכות המוקדמות (ליתר דיוק: 18.5 מיליארד שקל מעבר לתחזיות).
המשימה הראשונה שתעמוד בפני הממשלה החדשה – בכל הרכב שהוא - היא אישור תקציב המדינה לשנת 2013. בגלל אותו גירעון שנוצר ב-2012 יכלול התקציב קיצוצים כואבים, כשאחד מהם אמור, הפעם, להיות בביטחון. ללא קיצוץ בתקציב הביטחון קשה לראות כיצד ניתן יהיה להעביר את התקציב הכולל. הפעם, בניגוד לעבר, ניתן למצוא בין מרכיביה הפוטנציאליים של הממשלה העתידית רבים הסבורים כי הגיע השעה לצעד מסוג זה – איום איראני או לא איום איראני. אם אכן כך יקרה, תהיה זו הפעם הראשונה מאז ממשלת רבין בשנות התשעים של המאה שעברה שתקציב הביטחון יעלה לדיון רציני ויספוג קיצוץ משמעותי. "דיון רציני" ו"קיצוץ משמעותי" הם בדיוק שני האלמנטים שממשלות ישראל האחרונות נמנעו מלעשות.
אם נדון לעומקם של שני הנושאים שהוזכרו בפתיח, נוכל להבין כיצד באמת מתנהלות ממשלות ישראל לדורותיהן בתחום הכלכלי והביטחוני ובכלל, בכל מה שקשור לקביעת אסטרטגיה ויעדים לטווח הארוך.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
