"אני זוכר את הניצחון הראשון שלנו ב-1996, זה היה (ניצחון) היסטורי. אבל הניצחון הזה הפעם הוא מתוק עוד יותר, זה ניצחון גדול עוד יותר. כי זה ניצחון כנגד כל הסיכויים" (בנימין נתניהו אחרי פרסום מדגמי הטלוויזיה, 2 במארס). הבחירה של בנימין נתניהו לפתוח את נאומו בליל הבחירות בהשוואה עם ניצחונו בשנת 1996 אחרי רצח יצחק רבין אינה מקרית, והיא מקפלת בתוכה את סיפורן של בחירות 2020. נתניהו אמנם לא הצליח להכריע כפי שקיווה ולזכות ב-61 מנדטים, אבל רשם הישג עצום כשהחזיר את הליכוד להיות הסיעה הגדולה בכנסת וחיזק את גוש הימין-חרדים ביחס לבחירות ספטמבר 2019 בשלושה מנדטים.

מוקדם עדיין לדעת מה יילד יום והאם בחירות רביעיות הן אופציה ממשית. אבל כן ניתן לקבוע שברית המקופחים אשר העלתה את נתניהו לשלטון בגיל 46 [מאי 1996] היא אותה הברית, בשינויים קלים, שמסייעת לו כעת, לפחות בטווח הנראה לעין, לשמור על ראשות הממשלה רגע לפני שמשפטו באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים ייפתח.

נתניהו לפי שעה אינו מפנה את "בלפור" בזכות מעגלי התמיכה של החרדים, המזרחיים, האתיופים, בני עיירות הפיתוח ומעמד הביניים. די לרפרף על פילוח ההצבעה על פי יישובים כדי להיווכח, שוב, שמרכזי התמיכה הגדולים של הליכוד הם ביישובי הצפון והדרום, כולל בערים מוכות רקטות מעזה כמו שדרות. בכל המקומות האלה נתניהו התחזק, וסייע לו בכך קמפיין הרדיפה, שעלה לגבהים ככל שענייניו המשפטיים הסתבכו.

נתניהו עשה זאת באמצעות מסע התעוררות לאורכה ולרוחבה של המדינה. בימים האחרונים הוא הגיע פיסית לאנשים באמצעות שיחות טלפון ואפילו דפק על דלתות בתים. מנגד כחול לבן לא הצליחה לממש את התפקיד שייעדה לעצמה בתחילת דרכה לפני כשנה, ולא הפכה לבית חם לליכודניקים. במערכת הבחירות הנוכחית היא אף נחלשה בערים הליכודיות והתקבעה כאבן שואבת לציבור המבוסס, העשיר, האשכנזי, בערים הגדולות והחזקות בעלות האוריינטציה השמאלית. יש כמובן מזרחיים רבים שהצביעו לכחול לבן ואשכנזים שהצביעו לליכוד. אבל הכוונה היא לכך שמצביעי הליכוד, המפלגות החרדיות וימינה חולקים את אותה תחושת הדרה, וזו מסייעת להם לעצב את זהותם הפוליטית.