המאבק על הכנסת לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית קיבל לפני כשבועיים [12 בפברואר] תפנית מפתיעה עם הכרזתו של ח"כ משה גפני מיהדות התורה על הקמת בתי ספר חרדים שיכללו "לימודי חול". כוונתו ללימודי מתמטיקה ואנגלית בעיקר, שהם כידוע הבסיס ללימודים אקדמאים או להכשרה תעסוקתית במקצועות רבים. לאורך השנים מנעו המפלגות החרדיות את הכנסת לימודי הליבה למערכת החינוך החרדית העצמאית, והניסיונות להתנות מתן תקצוב מהמדינה בלימודי ליבה לא הצליחו.

לפי גפני, בתי ספר כאלה יוקמו "אם תהיה דרישה של הורים המעוניינים בכך. בכל מקום שתתארגן קבוצה לפתוח בית ספר שבו יהיו יותר לימודי חול, הם יקימו את בית הספר". בעת הזו לא ברור האם הכרזתו המהפכנית של גפני היא הבטחת בחירות בלבד, או שהיא נובעת מהבנה אמיתית כי זו פשרה עדיפה על פני מגמת ההתרחבות של בתי הספר הממלכתיים-חרדיים.

ברקע הדברים עוברת החברה החרדית שינוי עצום, הכולל היפתחות לחברה הלא חרדית, הזדהות עם המדינה וערכיה, פחות ופחות התבדלות וגידול ממשי ביציאה לעבודה – גברים ונשים כאחד. התופעה הזו חיזקה והרחיבה את החלק בחברה החרדית המכונה "חרדים חדשים", אלה העובדים ומתפרנסים יפה (ובהתאמה עולה רמת חייהם), שכבר לא מסתגרים בשכונות חרדיות וביישובים חרדיים. הם מייחסים לנושא החינוך חשיבות גדולה, ומעדיפים חינוך רחב יותר מזה שמציעה מערכת החינוך החרדית העצמאית, המלמדת בעיקר לימודי קודש. כדי לענות על הצורך הזה הקים ב-2014 שר החינוך דאז שי פירון את מערכת החינוך הממלכתית-חרדית, הכוללת כיום כמה עשרות בתי ספר יסודיים ותיכוניים. במוסדות חינוך אלו לומדים מתמטיקה, אנגלית ומדעים לצד לימודי קודש.

לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה ומשרד החינוך (2017), מספר התלמידים ממשפחות חרדיות המעדיפות את בתי הספר של החינוך הממלכתי-חרדי ואפילו את אלה של הממלכתי-דתי גדל והולך, מתוך רצון שילמדו לימודי ליבה שיכשירו אותם להשתלבות בחברה הישראלית ובשוק התעסוקה שלה. מספרם של הסטודנטים החרדים עולה גם הוא בהתמדה, מכ-4,000 בתחילת העשור ליותר מ-12 אלף ב-2017. אלא שמסתבר כי רבים מסטודנטים אלה נושרים מלימודיהם, בשיעור גבוה לעומת אוכלוסיות אחרות, בשל רמת ידיעה נמוכה באנגלית. אם היו לימודי ליבה בחינוך החרדי, סביר להניח כי מספר הסטודנטים החרדים היה עולה ועמו גם מידת ההצלחה שלהם, אל מול ירידה במספר הנושרים.