ועדת הבחירות המרכזית היא יצור כלאיים של פוליטיקה ומשפט. מי שעומד בראשה הוא שופט ותיק בבית המשפט העליון וכך גם ממלא מקומו, אך סגניו הם חברי כנסת מהסיעות הגדולות וחברי הוועדה הם שיקוף של החלוקה הסיעתית בכנסת. זו ועדה חשובה מאוד המתקיימת לא רק ערב בחירות. גם בין בחירות לבחירות הוועדה הזאת מופעלת כאשר מוכרזות בחירות חדשות, והיא אמונה על קיומן של בחירות תקינות, ובהקשר זה – על כך שיהיו בקלפיות מספר מספיק של פתקי הצבעה, על שעות פתיחת הקלפיות וסגירתן, על ספירה מדויקת של הקולות, על מניעת זיופים, על פרסום תוצאות הבחירות ועל קיומה של תעמולת בחירות הוגנת.

ההחלטה הבוטה ביותר של יו"ר הוועדה התקבלה בינואר 2003, כאשר שופט בית המשפט העליון דאז מישאל חשין הורה על הפסקת שידור נאומו בטלוויזיה של ראש הממשלה אריאל שרון, באמצע דבריו, משום שדבריו היו לדעתו בגדר תעמולת בחירות אסורה.

לפתחה של הוועדה מועלים נושאים כמו חוקיות הצבתן של מצלמות בקלפיות על ידי גורמים לא ממלכתיים כדי להבטיח אי זיוף במגזרים מסוימים, ונושאים אחרים הנובעים משינויים טכנולוגיים המתרחשים במציאות ומחייבים תשובות.

אחד מתפקידי הוועדה הוא לאשר ולדון בבקשות פסילה של רשימות ושל מועמדים שאינם עומדים, לכאורה, בתנאי המועמדות. נושא זה זוכה בדרך כלל לכותרות, משום שהוא הופך לחלק מהתנצחות שבה הימין מבקש לפסול גורמים בשמאל, ולהיפך. אם מחליטה הוועדה לפסול מועמד או רשימה לכנסת, החלטה זו טעונה אישור של בית המשפט העליון שנוהג, בדרך כלל, לבטל את הפסילה, בעיקר כאשר הוא משתמש בקביעות פרוצדורליות.