העננים השחורים ממשיכים להיערם מעל ראשו של בנימין נתניהו: בניגוד לבחירות אפריל, שבהן הצליח ראש הממשלה לאחד במאמץ רב את אנשי עוצמה יהודית עם איחוד מפלגות הימין ולהעביר אותם ביחד את אחוז החסימה (כמעט ארבעה מנדטים), הפעם זה לא צלח. התנגדות עזה של נפתלי בנט מנעה מממשיכיו הקיצוניים של הרב מאיר כהנא, איתמר בן גביר וברוך מרזל, להצטרף ברגע האחרון לימין המאוחד. זה אומר שעוצמה יהודית רצה בנפרד. גם זהות של משה פייגלין רצה לבד. במילים אחרות, מימין לנתניהו רצות שלוש מפלגות לפחות. הסיכוי ששתיים מהן לא יעברו את אחוז החסימה הוא גבוה מאוד. כשתכנית ההישרדות שלך מבוססת על מקסימום קולות למחנה הימין, זה אומר שאתה בצרות.
יחד עם זאת, אסור לשכוח שגם בבחירות האחרונות זה קרה: בנט ושקד רצו בנפרד מאיחוד מפלגות הימין ולא הצליחו לעבור את אחוז החסימה. יחד עם פייגלין, שכשל אף הוא, בזבז הימין קרוב לרבע מיליון קולות. ההבדל בין בחירות אפריל למקצה השיפורים בספטמבר הוא פשוט, אבל דרמטי: הפעם לא יצליח נתניהו לפזר שוב את הכנסת. אם ב-18 בספטמבר הוא לא יתעורר עם 61 מנדטים (בלי אביגדור ליברמן), הוא כבר לא יתעורר לעולם. אפשר יהיה להכריז שתם עידן נתניהו. הוא, אגב, אופטימי: כל מה שצריך לקרות, אומר ראש הממשלה, זה שהליכוד יביא את אותו מספר מנדטים (35), החרדים יביאו את אותו מספר מנדטים (16 ביחד) והימין המאוחד יביא עשרה מנדטים. זה לא בשמיים.
האדן הראשון עליו ניצבת תכנית ההיחלצות של נתניהו הוא, אפוא, המאמץ להשיג את אותן 61 ידיים ימניות, שאינן כוללות את ישראל ביתנו של ליברמן. גם אז, הוא לא יהיה עדיין בחוף מבטחים. אין ביטחון שכל 61 הנכספים הללו יצביעו למען הענקת חסינות גורפת לנתניהו תוך ריסוק בג"ץ ומערכת אכיפת שלטון החוק בישראל. כרגע, נתניהו פחות עוסק בזה. תנו לו את ה-61, הוא כבר יידע מה לעשות (או שלא) אחר כך.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
