כשבועיים לפני פתיחת ועידת בחריין ב-25 ביוני, בה אמור להיות מוצג החלק הכלכלי של "תכנית המאה" האמריקאית, ובישראל לא בטוחים אם היא אכן תתקיים. הרי מה התועלת לקיים ועידה שאמורה לעסוק בתוכנית שלום מקיפה בין ישראל לפלסטינים שאיש אינו רוצה בה? על פניו נראה כי למעט ממשל טראמפ, אף אחד אינו מעוניין בתוכנית שפרטיה, או לפחות חלקים מהם, אמורים להיחשף בוועידה במנאמה.

הפלסטינים כבר הודיעו כי יחרימו את הוועידה [23 במאי]. מצרים וירדן אינן רואות סיכוי להצלחתה, בוודאי לא במתכונת שבה "חתני השמחה" הפלסטינים אינם נוכחים. גם ישראל הייתה מעדיפה שהסוגייה הפלסטינית לא תזקוף את ראשה בעיצומה של מערכת בחירות אינסופית. בישראל איש לא יאמר בפומבי מילה אחת רעה על התוכנית או על עיתוי פרסומה (החלקי). יותר פשוט לומר "מחכים להזמנות" בתקווה שג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, ששוברים כעת את הראש עם ועידה שלא מתרוממת, ידחו את החגיגה לפחות עד החורף הבא, כשהתמונה הפוליטית בישראל תתבהר. נדמה כי שליחיו של הנשיא, שנכנסו לביצה הטובענית ששמה "הסכם שלום בין הישראלים לפלסטינים", לא תיארו לעצמם מה בדיוק מחכה להם.

מקור ביטחוני ישראלי אומר לאל-מוניטור, כי כפי שזה נראה עכשיו, "גם אם הוועידה אכן תתקיים זה בוודאי לא יהיה אירוע היסטורי. מי שרואה את התמונה בכללותה מבין כי מתקבל יותר על הדעת שזה יהיה אירוע שולי ואולי אף מביך".

אכן, קושנר וגרינבלט ניצבים בפני משוכות ארגוניות אדירות שלא בטוח אם יצליחו לעבור אותן בימים המעטים שעוד נותרו עד לוועידה. ניתן להניח כי הם ציפו להיענות רבה יותר, אף כי החרמתה ע"י אבו מאזן בוודאי נלקחה בחשבון. ככל הידוע רק קומץ אנשי עסקים פלסטינים נענו להזמנות שנשלחו אליהם תוך גילוי אומץ לב והתעלמות מוחלטת מקריאתם של אבו מאזן ובכירי הרשות להחרים את מה שהם מכנים "תוכנית המאה הזדונית של טראמפ". אבל גם מצרים וירדן, שתי חוליות משמעותיות ביישום הסכם שלום עתידי, האמורות להעניק את המשענת לכל תוכנית במזרח התיכון, מתנהגות בחוסר רצון בולט לקחת חלק באירוע עצמו. "להערכתנו", אומר המקור הישראלי, "גם אם הוועידה תתקיים בסופו של דבר, המדינות החשובות באמת מצרים ירדן, ואפילו ערב הסעודית, ישלחו נציגים זוטרים כמו תת שר החוץ, מנכ"לי משרדים כלכליים ואף פחות מזה".