גם בתקופת ממשלת המעבר, בין בחירות לבחירות, שרת התרבות והצנזורית הצבאית בדימוס מירי רגב לא מניחה מידיה את המספריים. הקורבן, או אם תרצו ספק הכותרת התורן, הוא הסרט "לאה צמל, עורכת דין", המספר את סיפורה המיוחד של היהודיה-הישראלית המוכרת כ"פרקליטת המחבלים". בחודש שעבר [מאי 2019] זכה הסרט בפרס הראשון בפסטיבל דוקאביב. וכהרגלה, בלי לצפות  בסרט, דרשה רגב ממפעל הפיס, שתמך בסרט, "להתנער מהפרס ומההחלטה של ראשי הפסטיבל להעניק אותו לסרט" [3 ביוני]. הנהלת מפעל הפיס נכנעה ללחצה של השרה והודיעה ביום חמישי (27 ביוני) כי תבחן את נושא הזכייה "באמצעות יעוץ משפטי". כמו כן מפעל הפיס יפסיק לממן בעתיד את הפרס לסרטים הזוכים בפסטיבל. קודם לכן החליטה הנהלת פסטיבל "קולנוע דרום" לנפות את הסרט מתוכניתה, תוך התעלמות מהמלצת הלקטורים של הפסטיבל. קוראים לזה צנזורה עצמית.

תופעת הצנזורה העצמית בכלל ובתיאטרון בפרט הביאה (רק) כמה עשרות אנשי תיאטרון ל"כנס חירום", שהתקיים ביום שישי האחרון [21 ביוני] בתיאטרון "צוותא" בתל אביב. המסר המרכזי של הכנס (בחסות הקרן החדשה לישראל) הטמון בכותרת "לצנזר את עצמנו לדעת", היה: רגב ניצחה.

"התרבות הישראלית כולה הולכת ומשתתקת לנוכח עריצות משרדי הממשלה שאמורים לתמוך בה", כתב המחזאי מוטי לרנר בחוברת שחולקה לבאי הכנס. "הם שכחו שתפקיד התיאטרון בחברה דמוקרטית הוא להציג רעיונות שמאתגרים את הקונצנזוס ומציעים חשבון נפש, המעודד חשיבה אלטרנטיבית".

מחבר המחזה "ההודאה", העוסק בטראומת הכיבוש האלים של מספר כפרים ערביים במלחמת 1948, הצליף בתיאטרונים הרפרטואריים הגדולים, ששלושה מהם (תיאטרון חיפה, הבימה והקאמרי) סירבו להעלותו. לרנר כתב כי זהו אות קלון על מצחם של חברי ההנהלות הציבוריות, המנהלים הכלליים והאמנותיים שלהם, אשר נכנעים ללחצים ומתפשרים על החופש האמנותי של המוסדות עליהם הם מופקדים. 7,000 צופים שמילאו במשך שנתיים וחצי את האולם הקטן של התיאטרון הערבי, שהמחזה עלה על במתו, מלמדים שהטענה שנשמעה במהלך הכנס, שהקהל מצביע ברגליים נגד מחזות פוליטיים, אינה מדויקת.