פגישתי הראשונה עם מנהיג אש"ף דאז יאסר ערפאת, בכובעי כסגן שר החוץ של ישראל, התקיימה בתוניס חודש לאחר החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן בספטמבר 1993. חלק מן השיחה התקיים בנוכחות אישים משני הצדדים, וחלקה בארבע עיניים. היא החלה בעשר בערב ונמשכה אל תוך הלילה.
בין הדברים שהעלה בפני ערפאת היה התשלום למשפחות ההרוגים והאסירים הפלסטינים. ערפאת אמר שאש"ף יצטרך להמשיך ולהסתמך על תרומות משום שברור לו כי הבנק העולמי לא יוכל לממן תשלומים שכאלה. לא ידעתי על קיומם של התשלומים, וכשהסב לכך את תשובת לבי, אמרתי לו כי גם אם אין מדובר במימון טרור, ברור שכספים כאלה עלולים לעודד צעירים להסתכן ואף להקריב את עצמם למען משפחותיהם. תשובתו הייתה כי הוא מקווה שבמסגרת הסכם שלום תיפתר הבעיה לחלוטין כיוון שלא יהיו יותר אסירים, אבל בינתיים – הפסקת התשלומים הללו היא סופו של הארגון.
כל ממשלות ישראל ב-26 השנים האחרונות, ובכלל זה ארבע הממשלות בהנהגתו של בנימין נתניהו, השלימו עם המצב למרות שלא אהבו אותו, בלשון המעטה, משום שהבינו את משמעות הפסקת התשלומים. החוק הפופוליסטי של חברי הכנסת אבי דיכטר (ליכוד) ואליעזר שטרן (יש עתיד) לקיזוז משכורות המחבלים מהתקבולים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית עבר בכנסת ביולי 2018 ברוב עצום (תוך התעלמות מניסיונו הנואש של נתניהו להוסיף סעיף המעניק לקבינט שיקול דעת באשר להפעלתו). החוק מפר באופן מפורש את ההסכמים עם הפלסטינים, אשר לפיהם אין לישראל זכות לעשות בכספי המכס הפלסטיני כבתוך שלה, מלבד שלושת האחוזים הנכבדים שהיא נוטלת כעמלה לטיפול בכספים.
הנשיא מחמוד עבאס חלש בהרבה מקודמו, אולם כשהוא אומר שגם אם תקבל הרשות הפלסטינית שקל אחד, הוא יופנה לאסירים – הוא מתכוון לכך, בין אם הוא נלהב מכך ובין אם לא. החלטתו לסרב לקחת מישראל את כספי המכס של הרשות בשל הקיזוז נובעת מן הרצון הברור שלא להשלים עם התכתיב הישראלי. כיוון שמדובר בסכום גדול – בין 400 ל-500 מיליון שקלים בחודש - שהרשות הפלסטינית תלויה בו לקיומה, ברור שבתוך חודשים אחדים היא תקרוס, אלא אם יימצא תורם נדיב שיהיה מוכן לממן סכום שכזה, או שתימצא נוסחת פשרה בין ישראל לרשות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
