כמדי שנה, גם בערבו של יום העצמאות תשע"ט-2019 למדו תלמידי בתי הספר (בזרם הממלכתי והממלכתי-דתי, לא בזרם החרדי-העצמאי) על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל (המכונה בטעות "מגילת העצמאות"). במבוא לחוברת הדרכה לתלמידי חטיבות הביניים בחינוך הממלכתי, המשמשת ללימוד הנושא, כתוב כי "מגילת העצמאות היא המסמך המכונן של מדינת ישראל". המבוא קובע כי "המדינה מושתתת על עקרונות הדמוקרטיה ועל שווין זכויות לכל אזרחיה...עקרונות וערכי יסוד שלחברה נאורה אין קיום בלעדיהם".

מן הראוי לציין, שדברי המבוא לא הובאו מפי שר חינוך מה"שמאל" כמו יוסי שריד או יולי תמיר, אלא עובדו על פי דברי שרת החינוך בשנים 2006-2001, לימור לבנת מהליכוד. מה שנראה אז מובן מאליו, ספק גדול אם היה עובר בכנסת היוצאת. קשה להאמין שיש לדברים כאלה סיכוי להגיע לקריאה ראשונה בכנסת הנוכחית. מפלגת הימין הקיצוני, שצפויה לקבל את תיק החינוך, מייצגת מחנה שמאמין בעליונות יהודית (ראו דברי הרבנים במכינה הצבאית בעלי) ומחנך דור של קנאי דת לאומנים. אחד מראשיו, ח"כ בצלאל סמוטריץ, דוגל בהפרדה פיזית בין יולדות יהודיות לערביות.

מה ישיב המורה לאזרחות לתלמיד, שיתהה כיצד יסודות הצדק שהכרזת העצמאות מבטיחה לכל אזרחי המדינה, בלי הבדל דת, גזע ומין, מתיישבים עם חוק הקובע כי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי?." מה יאמר המורה לתלמידה שתבקש להבין איך ההבטחה לשוויון והקריאה לתושבי ישראל הערבים ליטול את חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה, עולים בקנה אחד עם חוק שקובע כי "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה"?

השאלות הללו נוגעות כמובן לחוק הלאום, אשר עבר בכנסת הקודמת וקידם את פניה של הכנסת החדשה. ההתנכרות למיעוט הערבי מדיפה ריח עז של לאומנות, אם לא גזענות, וסותרת את רוח הכרזת העצמאות. הסעיף הזה פוגע ברגשותיהם של אזרחי ישראל הלא יהודים ומערער את זיקתם למדינה, אך אין לו ביטוי מעשי. לעומת זאת, הסעיף המפלה לגבי פיתוח ההתיישבות היהודית בלבד מהווה פגיעה ישירה בזכויות הקניין של מיליוני בני אדם ומערער את זיקתם לאדמת אבותיהם. התרגום של הסעיף הזה לשפת המעשה על ידי הכנסת היוצאת נקרא "חוק ההסדרה".