ממשלת ישראל רשמה לעצמה השבוע [17 במארס] עוד ניצחון במאבק נגד הפלסטינים/מוסלמים, כשבית משפט השלום בירושלים הוציא צו זמני המורה לסגור את מבנה המריבה באב א-רחמה (שער הרחמים) במתחם הר הבית. עתה מוטל על השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, להחליט האם להורות למשטרה לבצע את הצו ולפעול לסגירתו מחדש של המבנה, כפי שהיה מאז 2003. מחמת רגישות המקום הקדוש ליהודים ולמוסלמים, קרוב לוודאי שתפוח האדמה הלוהט יתגלגל לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. החלטה לאכוף את הצו עלולה להצית אש שתתפשט לגדה המערבית ולגרום למשבר ביחסים עם ירדן. לעומת זאת, השלמה עם הפריצה למתחם תשחק לידי מפלגות הימין, המתחרות עם הליכוד על כל קול.

יו"ר מועצת הווקף בהר הבית, השייח' עבד אל־עזים סלהב, הזהיר בחודש שעבר [18 בפברואר] כי "המסגד הוא קו אדום" והוסיף כי "שום מוסלמי אינו יכול לוותר על שום גרגיר אדמה ממנו". לדברי סלהב, המועצה לא תוותר על שיפוץ המבנה ותפתח אותו מחדש כמקום תפילה למוסלמים ולמשרדים של הווקף. לאחר פסיקת בית המשפט, התייצב משרד החוץ הירדני לימינו של הווקף והודיע כי הממלכה אינה מכירה בסמכותו של בית משפט ישראלי לגבי ירושלים המזרחית, כולל מתחם המסגד, שכן היא רואה בהם שטח כבוש משנת 1967.

מן העבר השני, בהודעה שפרסם הימין החדש ב-6 במארס נאמר כי "(מתן) הסכמה לוואקף לשפץ את מתחם שער הרחמים הוא כניעה לבריונות טרוריסטית". המפלגה קראה לראש הממשלה "לא להיכנע לטרור" וציינה כי "חוק אוכפים באגרוף ברזל, לא בכניעה לחבורת חוליגנים שמזהה חולשה ומנצלת אותה". בפעם האחרונה שנתניהו החליט לנפח שרירים בהר הבית, כשנכנע ללחצים דומים ונגרר אחרי המלצת המשטרה להציב מגנומטרים בשערי המתחם, זה נגמר במחאה אלימה במזרח ירושלים ובגדה.

תחקירן עמותת זכויות האדם הירושלמית "עיר עמים", אביב טטרסקי, הזכיר במאמר שפרסם לאחרונה [7 במארס] כי ראשי המשטרה הרגיעו בזמנו את המתנגדים להצבת המגנומטרים באומרם כי "הפלסטינים יצטרכו להתרגל." אין משפט שמפריך טוב יותר את הסברה המקובלת, שהחלופה שישראל בחרה לסיום הכיבוש ופתרון הסכסוך היא ניהול הסכסוך. למעשה, ההגדרה המדויקת היא ליבוי הסכסוך, ואין מקום שהמדיניות הזאת מלבה בו את האש יותר מאשר הר הבית.