מצב היחסים בין ממשל טראמפ לממשלת נתניהו מזכיר יותר ויותר את הבדיחה על יוזמה של שגרירות ישראל בארה"ב ו"ידידי ישראל בקונגרס", לצרף את ישראל כמדינה ה-51 של ארצות הברית. "חס וחלילה", הבריק  ראש הממשלה לשגריר, "השתגעת? רד מיד מהעניין הטיפשי הזה, אתה רוצה להשאיר אותנו עם שני סנטורים?".

ראש המוסד יוסי כהן, האיש שאמון על קיום יחסים מדיניים באפלה, דיבר השבוע [22 באוקטובר] על שינוי לטובה "ברמה גבוהה מאוד, שהיא מאוד נעימה לנו", בגישתה של ארה"ב לישראל מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן. בנאום שנשא ביום עיון של משרד האוצר, הוסיף כהן: "יש איזושהי תחושה, גם אצלי, שההבדלה (של ממשל טראמפ) בין הטובים לרעים נעשית בצורה יותר דיכוטומית, יותר פשוטה, יותר ברורה".

כהן התכוון לשינוי שחל בעמדתה של ארה"ב ביחס לסוגיה האיראנית, כביכול עניין מדיני-אסטרטגי קונצנזואלי לעילא. אך השימוש האינפלציוני שנתניהו עושה ב"איום האיראני" בכל הזדמנות, כולל נפנוף בפצצה בכל עצרת בחירות מוניציפלית ומפגש בסניף הליכוד, הופך אותו לנושא פוליטי מובהק. טובים ובכירים בצמרת הביטחונית והאקדמית בישראל סבורים כי ההבחנה של טראמפ בין טובים לרעים בכל הנוגע לגרעין האיראני, סובלת מעודף דיכוטומיות ומפשטנות יתר. כפי שצוין כאן במאמר קודם, הרמטכ"ל גדי איזנקוט והמתאם המדיני-ביטחוני לשעבר אלוף (מיל') עמוס גלעד סבורים שקיום הסכם המעצמות עם איראן, על מגרעותיו, עדיף על פירוקו.

אבל "ההבדלה בין הטובים לרעים", כלשונו של ראש המוסד, אינה מתקיימת רק בזירה האיראנית, אלא גם בערוץ הישראלי-פלסטיני. דוגמה לכך היא העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והבלגה על בנייה חדשה בהתנחלויות, אל מול סגירת הנציגות הפלסטינית בוושינגטון והקיצוץ בסיוע לרשות הפלסטינית. "ההבדלה" זועקת גם מהשתיקה של ממשל טראמפ לנוכח מעצרה של האזרחית האמריקאית לארה אל-קאסם בת ה-22 וההחלטה לגרשה מישראל (עד שבג"ץ ביטל את ההחלטה). שגרירות ארצות הברית בישראל סירבה להשיב לשאלת אל-מוניטור אם וכיצד היא פעלה בנושא.