מה עבר בראשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהחליט ביום שני (30 באפריל) לזמן את התקשורת העולמית והישראלית למופע הסטנד-אפ שלו? האם הוא הניח שהמצגת הילדותית והמייגעת שלו תסנוור את העיניים מראות שהוא מוכר סחורה ממוחזרת? אפשר שהוא קיווה שהדרמה המלאכותית שייצר סביב תיקי הגרעין הסודיים, תשכנע את מנהיגי אירופה, רוסיה וסין להשליך לפח האשפה את הסכם הגרעין עם איראן? האם ייתכן שנתניהו האמין שהוא מגיש לנשיא ארה״ב דונלד טראמפ את "ראיית הזהב", זו שתכריע את הכף ב-12 במאי לרעת אותו הסכם? 

תשובה מפחידה אחת לשאלות הללו היא שנתניהו רוכב על התיק האיראני כדי להסיח את דעת הבריות מתיקי החקירה שמקיפים אותו ואת זוגתו. אך יש תשובה מפחידה לא פחות: תמצאו אותה בנאום ה"יהיה בסדר", שראש הממשלה המנוח יצחק רבין נשא ב-1992 בפני קציני צבא בכירים. "מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך-כלל כל מה שלא ׳בסדר׳: יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה׳יהיה בסדר׳ מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו".

אז מה אם הציבור יגלה ש"הגילויים החדשים" החבויים במצגת כבר כלולים בדו"חות גלויים של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית? יהיה בסדר. ומה נעשה אם "הגילויים החדשים" יביאו לביטול הסכם הגרעין ולחידוש תוכנית הגרעין האיראנית? יהיה בסדר. מה יהיה אם "הגילויים החדשים" ישכנעו את הנשיא טראמפ שאסור להאמין לאיראנים ויגרור את ארה"ב וישראל למלחמה תוצרת כחול-לבן? יהיה בסדר. כמו שאמר רבין, "אווירת ה׳חפיף׳ אוכלת בנו בכל פה", ואף שלמדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא בסדר, החפיפניקיות חוגגת. 

הנה דוגמה נוספת להתנהלות החפיפניקית חסרת האחריות של ראש הממשלה מהשבוע האחרון. במוצאי שבת (28 באפריל) דיווח ערוץ 7 על "שריקות בוז רמות", שהשמיעו אוהדי קבוצת הכדורגל של העיר הערבית סכנין, בדקת דומיה לזכר עשרת הצעירים מהמכינה הקדם צבאית שנהרגו בשיטפון. בטאון הימין ידע לספר כי "שריקות הבוז נשמעו היטב ובקול רם", ואף ציטט צופים שאמרו כי הם חשו "כאילו הם נמצאים עמוק בתוך שטחי הרשות הפלסטינית ולא בישראל". למחרת בבוקר דיווחו אמצעי התקשורת כי איש הימין הקיצוני, עו"ד איתמר בן גביר, הגיש תלונה להתאחדות לכדורגל נגד קבוצת הכדורגל "בני סכנין".