לכאורה, השבוע האחרון של ישראל היה עמוס הצלחות. הוא התחיל בזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון במוצ״ש (12 במאי), נמשך בחנוכת שגרירות ארצות הברית בירושלים כעבור יומיים, והסתיים בהצלחתו של צה"ל להדוף רבבות מפגינים עזתים שהסתערו על הגדר, בלא נפגעים ישראלים. הריגתם של כמה עשרות ערבים ופציעתם של אלפים לא הפריעה להמוני ישראלים שהתקהלו בכיכר רבין לחגוג את ניצחונה של כוכבת הזמר. וכי אנחנו, הישראלים, אשמים שחמאס שלח אותם להרוג ישראלים? דובר צה"ל, תת אלוף רונן מנליס, הודיע שבכלל חמאס הוא זה ש"הורג את עזה". המסר הזה עובר, ועוד איך. כפי שהוזכר כאן, 83 אחוזים מהישראלים היהודים תומכים במדיניות הירי של צה"ל בגבול הרצועה.

אז מה אם דרום אפריקה החזירה את שגרירה מתל אביב ובלגיה נזפה בשגרירה הישראלית? למי אכפת שטורקיה גירשה את השגריר הישראלי? כל עוד הנשיא האמריקאי התזזיתי בעדנו  ועם אוונגליסטים סהרוריים לצדנו, לא מפריע לישראלים שהאירופאים משלמים מס שפתיים לפלסטינים. הרי בעוד שנה הם ישלחו את להקות הזמר שלהם לתחרות האירוויזיון שתתקיים בירושלים "בירתנו המאוחדת".

בדרג המדיני והביטחוני הבכיר חוזרים ומתדרכים שחמאס משתמש בציניות אכזרית במפגינים כבשר תותחים, כדי לחלץ את הארגון ממצוקתו הפוליטית-תקשורתית. ואמנם, ככל שמניין ההרוגים הפלסטינים מטפס, כך חמאס מטפס לראש מהדורות החדשות ברחבי העולם. כותרות המשנה מספרות על סבלם של ילדי עזה, מדווחות על נתוני אבטלה מבהילים (כ-40 אחוזים), ומקשות על הדוברים הישראלים להתבצר מאחורי טענת ההגנה העצמית.

מקבלי ההחלטות והדרגים המקצועיים מבינים, שמספר רב של הרוגים בעזה אינו משרת את האינטרס הישראלי. השאלה המתבקשת מכאן היא, האם מעצמה טכנולוגית כישראל אינה מסוגלת להגן על גבולה מבלי לירות אש חיה בבני אדם שמתקהלים מעברו השני? רק בינואר התרברב מתאם פעולות הממשלה בשטחים הקודם, אלוף יואב (פולי) מרדכי, שישראל איתרה והרסה שלוש מנהרות. לדבריו, "הגאונות הישראלית והמוח היהודי מצאו פתרון לכל מנהרות הטרור" .