הודעתו המפתיעה של נציג המינהל האזרחי (הגורם הצבאי המתאם את פעולותיה של ממשלת ישראל בשטחים הכבושים), כי מספר היהודים והערבים החיים בין נהר הירדן לים התיכון שווה, ומגיע בכל צד ל-6.5 מיליון איש, תפסה את הימין לא מוכן.

האזהרה הוותיקה של השמאל הציוני כי מתקרב הרגע שבו מיעוט יהודי בארץ ישראל ישלוט ברוב פלסטיני, אשר רק חלקו הקטן הוא בעל זכויות אזרח מלאות, נתקלה בטענות מימין שלפיהן הספירה אינה נכונה וכי הרוב היהודי מובטח לנצח. הימין הציוני הציג סטטיסטיקה דמיונית, שלפיה מדובר בערך על שלושה מיליוני פלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים, לעומת 6.5 מיליון יהודים. אלא שמרגע שהמספרים האמיתיים נמסרו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשבוע שעבר על ידי צה"ל, בהנהגת הימין מתקשים לייחס להם נופך פוליטי ונאלצים להתמודד איתם.

בעקבות חשיפת הנתונים, המתח בין אופייה היהודי של ישראל לאופייה הדמוקרטי חזר לזירה הפוליטית. בעוד גורמים במרכז טוענים שאין סתירה בין שני המאפיינים, וכי ישראל יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, יש הטוענים בימין ובשמאל כי אין אפשרות כזו.

הגורמים הלאומניים, המתנגדים לחלוקת הארץ, מציעים להבטיח את אופייה היהודי של ישראל בכך שכל הפלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים יהווו חלק ממדינת ישראל, אך לאלה החיים בשטחים יהיו רק זכויות אינדיבידואליות, ללא זכות להצביע לכנסת. הגורמים בשמאל הלא ציוני מציעים גם הם מדינה אחת, אך עומדים על זכויות מלאות לפלסטינים, כולל זכות הצבעה והיבחרות לכנסת. משמעות הדבר היא שהרוב הערבי יוכל לבטל את ייחודה היהודי של ישראל, בעיקר בכל מה שנוגע לעידוד עליית יהודים, להידוק הקשר בין ישראל לתפוצות, ואף את חוק השבות המאפשר לכל יהודי בעולם לזכות באזרחות ישראלית עם עלייתו אליה.