כשיתפזר אבק מלחמת הקרדיטים המביכה על הצלחת השמדת הכור הסורי לפני למעלה מעשור [2007], אפשר יהיה סוף סוף להתחיל להיפרד מהקונספציה לפיה עדיף שמנהיג מדינת ישראל יהיה גנרל. אחרי יממה עמוסת גרסאות וקטטות תקשורתיות בין שני הלשעברים: ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק, מתברר שהגנרל בסיפור הזה הוא שרצה לעכב את התקיפה.

לא רק גרסתו הסובייקטיבית של אולמרט, המובאת בהרחבה בספרו האוטוביוגרפי שיצא השבוע לאור [מארס 2018], קובעת כך. על פי כמעט כל מי שנכח במוקדי קבלת ההחלטות באותם ימים, אולמרט הוביל באומץ את התכנית שהייתה עלולה לסבך את ישראל במלחמה קשה, וברק ה"ביטחוניסט" בלם אותה בכל הכוח.

יותר מכך. עד הנקודה בה ברק נכנס לתמונה, ביוני 2007, בעקבות מינויו לשר הביטחון לאחר ניצחונו בפריימריז על ראשות העבודה, מי שהוביל לצד אולמרט את תכנון המבצע היה שר הביטחון עמיר פרץ. מעמדן הציבורי של שתי הדמויות הללו, אולמרט ופרץ, היה בשפל בגלל כשלי מלחמת לבנון השנייה [2006]. לשיא הגיע הלעג כלפי פרץ כחצי שנה לאחר המלחמה, כשהוא צולם צופה במשקפת סגורה על תרגיל ברמת הגולן כשלצדו הצמרת הביטחונית [פברואר 2007]. התמונה "הוכיחה" כי את מדינת ישראל הוביל במלחמה שר ביטחון חסר כישורים, שאי הבנתו וניסיונו הצבאיים היוו את הסיבה המרכזית למחדליה.

על הרקע הזה, אהוד ברק, רמטכ"ל ושר ביטחון וראש ממשלה לשעבר, עשה את הקמבק הפוליטי שלו. ברק, החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל, נישא אז על כנפי כישלונם הצבאי לכאורה של אולמרט, ששיא שירותו הצבאי היה ככתב בעיתון "במחנה", ושל פרץ, ששירת כקצין תחזוקה זוטר.