תגובותיה של ההנהגה הפלסטינית להכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל צריכות להיכנס לספרי הלימוד לדיפלומטיה למתחילים, בכותרת "איך לא מנהלים סכסוך". הכלל ראשון הוא שלצד החלש אסור להסתכסך עם המגשר, גם אם הוא משוכנע שעמדותיו מוטות לטובת היריב. הכלל הזה תקף שבעתיים כאשר המגשר הוא מנהיג המעצמה החזקה בעולם, שהאגו שלו מרקיע שחקים. הכלל שני הוא שאם אינך בטוח שיימצא לך סולם לרדת מהעץ, אל תטפס עליו. והכלל שלישי: כשאתה סבור שהצד השני מבלף, אל תחמיץ הזדמנות לחשוף את קלפיו. נשיא הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), הפר את שלושת כללי הברזל הללו.

אבו מאזן הכריז מלחמה דיפלומטית על המגשר, ואילץ את עצמו להתנחם בהכרה של סלובניה בפלסטין. הוא שלח את דוברו, נביל אבו רודינא, לאיים כי "אם סוגיית ירושלים תישאר מחוץ לשולחן, אז גם ארצות הברית תישאר מחוץ לשולחן". כתוצאה מהמהלך הזה, הפלסטינים ימשיכו להלך זקופים מתחת לשולחן. הם יכולים להכריז כי "מדובר בסוגיה שלא ניתן לקנות אותה בכל הון בעולם". בינתיים ממשלת ישראל תשקיע הון תועפות במפעל ההתנחלויות, ו"העולם" יוסיף לקנות, באמצעות מימון בינלאומית לרשות הפלסטינית, את שירותי הביטחון שהיא מספקת לאזרחי ישראל.

סביבתו של טראמפ הגישה לאבו מאזן כמה וכמה סולמות כדי להורידו מהעץ הירושלמי. סגן הנשיא מייק פנס ניצל את במת הכנסת (22 בינואר) כדי להבהיר שגבולות ירושלים ייקבעו במשא ומתן בין הצדדים. השליח הנשיאותי, ג'ייסון גרינבלט, אמר השבוע (31 בינואר) באירוע סגור של כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, כי ההכרזה על הכרה אמריקאית בירושלים כבירת ישראל אינה קובעת מראש את גבולותיה של הריבונות הישראלית בירושלים. הוא הסביר שהכרזתו של הנשיא טראמפ לא הייתה אלא הכרה במציאות, שירושלים היא מקום מושבה של ממשלת ישראל והכנסת והמרכז הרוחני של העם היהודי מזה אלפי שנים.

כבר במסיבת העיתונאים המשותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן, בפברואר 2017, אמר טראמפ כי גם הישראלים וגם הפלסטינים יצטרכו לעשות ויתורים. "אתה מבין את זה, נכון?", שאל הנשיא בהביטו בנתניהו. טראמפ הוסיף כי "הישראלים יצטרכו להראות גמישות...ונראה לי שהם יעשו את זה. הם רוצים לעשות עסקה".