מקסים סוחוב משתמש במטפורה מתחום שוקי ההון, ומציין כי מבחינתה של רוסיה, "השוק הפוליטי במזרח התיכון משגשג. 'המניות' שצברה מעצם התערבותה בסוריה ובמדינות אחרות שוות היום יותר מתמיד, וברוסיה מרגישים שהם מוכנים להשקעות לטווח רחוק".

"ייתכן שזה רק עניין של תפיסה", מוסיף סוחוב, "אבל מוסקבה נתפסת היום כמבוגר האחראי בקרב כל מדינות האזור שראשיהן נוהרים אל בירת רוסיה לאורך השנה כולה. רובם, אם לא כולם, מייחלים שמוסקבה תתערב למענם ותפתור עבורם ניגודי עניינים אזוריים, מקומיים ואפילו שבטיים. ובכל זאת, רוסיה יכולה לטפוח לעצמה על השכם, היא מקבלת בדיוק את מה שרצתה: כולם מתייעצים איתה, מקשיבים לה וחוששים מפניה".

ההחלטה האמריקאית להכיר בירושלים כבירת ישראל הפיחה חיים חדשים בתפקידה ששמור לרוסיה במה שנודע בעבר כ"תהליך השלום" במזרח התיכון. דימיטרי מריאסיס מדווח: "קיים קונצנזוס מסוים שהחלטת טראמפ תספק למוסקבה הזדמנויות נוספות לחזק את השפעתה בתהליך, אף שגם כעת כבר יש לה יחסי עבודה מצוינים עם כל הצדדים המעורבים בסכסוך. עם זאת, הדעות חלוקות בקרב מומחים וקובעי המדיניות בשאלה אם מוסקבה צריכה להגביר כעת את המאמצים להשכנת שלום. יש המאמינים שרוסיה צריכה לנצל את מה שהם תופסים כאקלים פוליטי חיובי, ולנסות להחיות את המשא ומתן לשלום - הפעם בניצוחה של מוסקבה. אחרים חושבים שמוסקבה חייבת להמשיך ולעקוב אחר ההתפתחויות האחרונות בירושלים, אך לשמור על פרופיל נמוך בהתחשב בכך שמוכנות הצדדים למשא ומתן היא מינימלית לכל היותר".