האם לבנון יכולה להתמודד עם האמת על חרירי וערב הסעודית?

מסעו של חרירי לשינוי: "לא משכנע אף אחד"

"אני לא מצליחה לשכנע אף אחד שאינך אסיר של ערב הסעודית, שאינך בן ערובה, שאינך מצוי במעצר בית, אף על פי שאנו נמצאים כעת בבית שלך," אמרה פאולה יעקוביאן בראיון שקיימה בשבוע שעבר עם ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי. "אפילו אותי מאשימים שיש לי חלק בהצגה הזאת."

במהלך הראיון, ששודר בערוץ Future TV של חרירי עצמו, הוא הבטיח ליעקוביאן שהכול בסדר ושאיננו מוחזק כאסיר בממלכה הסעודית, אך תוך כדי כך הוא גם שתה ליטר מים, נראה עייף ולפרקים נדמה שהיה על סף דמעות; בשלב מסוים הוא אף אמר, "אני צריך לחשוב גם על המשפחה שלי... את יודעת מה עברתי כשאבא שלי מת."

או כמו שאמר פעם אחד מהאחים מרקס, “למי תאמינו, לי או למראה עיניכם?” אין אף נהג מונית בביירות או בקהיר שמאמין להצהרות של חרירי כי הוא פעל מרצונו החופשי, או שנסע לבקר בערב הסעודית רק בזכות קשרי החברות ההדוקים שלו עם יורש העצר מוחמד בין סלמן. עם אלו שאינם מאמינים לדבריו של חרירי נמנים גם נשיא צרפת עמנואל מקרון, שהתערב והביא לשחרורו של חרירי, גם בזכות רצונו הטוב של נסיך הכתר באיחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד; שר החוץ הגרמני זיגמאר גבריאל, שמתח ביקורת על התערבות הסעודים בענייניה הפנימיים של לבנון, והצית משבר ביחסים בין גרמניה לערב הסעודית; נשיא לבנון מישל עאון, שהכריז כי חרירי "מוחזק בניגוד לרצונו, צעד שנחשב הפרה של הסכם וינה"; וגם שר החוץ הקטארי מוחמד בין עבד-אל-רחמן אל-תאני, שגינה את "הנהגתה האזורית הפזיזה וחסרת-האחריות" של ערב הסעודית, "שמנסה להכניע מדינות אחרות כאחרון הבריונים."