כששב בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה ב-2009, נפגש עמו שר הביטחון לשעבר משה ארנס, מי שהיה פטרונו הפוליטי. ארנס, מבכירי הליכוד, ייעץ לו להפוך את שוויון הזכויות לערביי ישראל ותיקון האפליה לאג'נדה המרכזית שלו. לימים הוא שיחזר את אותה פגישה בראיון לאל-מוניטור, וסיפר שאמר לנתניהו "לך לנצרת, דבר עם הערבים, הם האזרחים שלך". ארנס גם ציין באכזבה כי "זה לא מתלבש עליו, זה לא מדבר אליו וחבל".

ארנס מאמין שטיפוח ערביי ישראל ייתן מענה חד משמעי לתחושת הניכור הגואה בהם, שמקורה בין היתר באפליה מתמשכת בתקציבים ותשתיות. ארנס הניח שמבחינת נתניהו, התמקדות בערביי ישראל על פני העניין הפלסטיני היא אידיאלית מכל בחינה. היא לא תיצור מחלוקת בקואליציה מול הימין ותהווה מורשת משמעותית כלל ישראלית. אבל ההמשך ידוע. נתניהו התמקד בגרעין האיראני ובסוגיות אחרות, וערביי ישראל נדחקו לתחתית הרשימה.

ארנס, יש לשער, לא התפעל כשנחשף לדיווחים ביום שלישי השבוע [21 בנובמבר] על השתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקסים חגיגיים להשקת שתי תחנות משטרה ביישובים הערביים ג'סר א-זרקא וכפר כנא יחד עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והשר לביטחון פנים גלעד ארדן. אחרי הכל, חלף כמעט עשור מאז אותה שיחה בניהם.

אבל מילא הפערים שהתרחבו. בכך נתניהו אינו שונה מראשי ממשלה מהשמאל שטמנו את ראשם בחול. אלא שבמקרה שלו, לצד התעלמות מערביי ישראל, נתניהו משתמש ברטוריקה מסיתה נגדם ככל שהדבר משרת את צרכיו הפוליטיים, וזו רק מוסיפה לתחושות הקיפוח, האפליה והניכור. כך למשל זכורה היטב אמירתו ביום הבחירות האחרונות [2015] על כך שהערבים נוהרים בכמויות אדירות לקלפי. על אמירה זו התנצל כעבור כמה ימים.