בעוד חודשיים, כשחמאס יחגוג 30 שנה להיווסדו, מן הראוי שיזמין את חברי ממשלת ישראל ליציע המכובדים. אין גורם שתרם להקמתו של הארגון ולטיפוחו, מאז ימי האינתיפאדה הראשונה שפרצה בדצמבר 1987 ועד עצם היום הזה, יותר משלטון הימין הישראלי. המניע נותר אותו מניע: להחליש את הפתח ולכרסם בתמיכת הרחוב הפלסטיני בפיוס עם ישראל על בסיס פתרון שתי המדינות. כל אימת שחמאס נקלע לצרות, ישראל מחלצת אותו. בכל פעם שנדמה כי הרשות הפלסטינית מצליחה לשקם את הסכם אוסלו מהריסותיו, ישראל מחזירה אותה למקומה הקבוע. כלומר, לשום מקום.  

רצונו של חמאס להתפייס עם הפתח אינו נובע משינוי באידאולוגיה של הארגון הדתי. חמאס מוסיף להתנגד לכל הסדר שכולל הכרה בריבונות ישראלית בין הים לירדן. קבלת הפנים החמה שאורגנה למשלחת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה (2 באוקטובר) לא מעידה על קבלת תפיסתה המדינית ביחס לפתרון הסכסוך עם ישראל. המצור הכלכלי הממושך שישראל הטילה על רצועת עזה, והמצור המדיני שסעודיה ומצרים הטילו על קטאר, נותנת לחמו של חמאס, הם שהניעו את הארגון הפלסטיני לפתוח את שערי עזה בפני שנואי נפשם. מצוקה פוליטית וכלכלית היא גם זו שהניעה את החמאס להיענות להזמנתה של מצרים לשגר ביום שלישי (10 באוקטובר) לקהיר משלחת רמת דרג, במאמץ ליישב את שארית המחלוקות עם הנהגת הפתח.

מה שהוביל את ראש ממשלת ישראל לפתוח את השער מהצד הישראלי של הגבול, ולאפשר את המפגש בעזה, היה הרצון לשאת חן בעיני שושבין הפיוס, נשיא מצרים, עבד אל- פתאח א-סיסי. התמונה המשותפת של צמרת הרשות וראשי חמאס, הנחשב בארה"ב ארגון טרור, תשמש מן הסתם את בנימין נתניהו בביקורו הבא בגבעת הקפיטול.

ניסיון 24 השנים שחלפו מאז החתימה על הסכם אוסלו, מלמד שמנהיגי חמאס לקחו סיכון מחושב ביותר כשהחליטו להצטלם עם יריביהם מרמאללה. הם הפגינו נדיבות ורצון לשלם מחיר עבור האחדות הפלסטינית ושיפור המצב ההומניטרי ברצועה. את השאר תעשה ישראל: ממשלת נתניהו תוסיף ליישב יהודים באדמות שהפתח הבטיח להפוך לאדמת פלסטין החופשית; ישראל אף תוסיף לתקוע מקלות בגלגלי המשא ומתן על הסדר הקבע, ולנקות את חמאס מאשמת הכשלת הפתרון המדיני. כך היא תסלק את אבו מאזן מדרכו של איסמעיל הנייה לגדה המערבית. כך תוסר סכנת השלום מפתחו של נתניהו.