מחאת הורי החיילים: כשהרגש מתערבב באינטרס הלאומי

בזה אחר זה עצרו ביום רביעי בבוקר [29 ביוני] שרי הקבינט המדיני ביטחוני את מכוניותיהם ליד הפגנת הורי החיילים הדר גולדין ואורן שאול, שביקשו לשכנע אותם להתנגד להסכם הפיוס עם טורקיה. את הקרב הציבורי והפוליטי נגד ההסכם התניעו בני המשפחה כשהבינו, שהוא לא יכלול את השבת גופות שני החיילים שנהרגו במבצע "צוק איתן" [2014] ומוחזקות מאז בידי חמאס.

השרים, בדרכם לישיבת הקבינט בלשכת ראש הממשלה בירושלים, יצאו מהמכוניות, שוחחו והתחבקו עם בני המשפחות. לכל המעורבים היה ברור בשלב הזה שהסיכוי שההסכם לא יאושר בקבינט הוא קלוש, ואכן הוא אושר.

הביקורת והזעם שהפנו בני המשפחות לאחר מכן כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו הם מובנים ברמה הרגשית. מעבר לטרגדיה הנוראה שפקדה אותם, הם נאלצים להתמודד עם משא נוסף: מאבק מתמשך להשבת גופותיהם של יקיריהם. למרות זאת, יש משהו מבלבל בדרישתם משרי הממשלה לעצור את הכל ולסגת מהסכם הפיוס הכה חיוני לאינטרסים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל, אם חמאס לא ישיב את גופות בניהם.

שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין, הגדיר את אישור ההסכם ללא החזרת הגופות כ"כישלון גדול, וראש הממשלה הוא אחראי לו. הוא הכניס את הבנים שלנו לעזה והוא אחראי להוציא אותם". גולדין סיפר בראיונות לתקשורת, שבפגישותיו עם נתניהו הבטיח להם ראש הממשלה שכל עסקה באשר לעזה תכלול את החזרת גופות החיילים, אך "הוא לא עמד במילתו. יותר משר אחד אמר לי שהסעיף הזה היה בשיחות הקודמות וירד עכשיו".