ב-15 בינואר חל מפנה משמעותי במדיניות הממשלה הטורקית ביחס למשבר ההומניטרי בשכנתה סוריה. פקידי ממשל אישרו תקנות חדשות המאפשרות הענקת היתרי עבודה לרבים מבין 2.5 מיליון הפליטים הסורים השוהים על אדמת טורקיה.

החלטת הממשלה הטורקית התקבלה בברכה על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, אך עדיין יש ליישם אותה כדי להביא לשיפור בחייהם ובתנאי עבודתם של רבים מהפליטים הסורים הנמנים עם ציבור העובדים בטורקיה.

עלי עובד בתת-תנאים במתפרה ברובע זייתינבורנו - שכונה נידחת של מעמד הפועלים באיסטנבול, הנחבאת מעין העוברים ושבים במרכז הבירה הטורקית ומלב גופי הפיקוח במדינה. במרתף קודר ואפלולי יושבים 15 פועלים סורים בשתי שורות, רכונים על מכונות תפירה מרעישות. הזמזום המתמיד של המכונות גובר גם על המוסיקה הערבית הבוקעת בקולי קולות מהרדיו.

"אני מורה למתמטיקה עם 20 שנות ניסיון, אבל אף אחד מבין בתי הספר הסוריים באיסטנבול הסכים לקבל אותי לעבודה", הוא סיפר לאל-מוניטור. עלי, תושב אידליב במקור, הגיע לאיסטנבול לפני שנה וחצי כשבכיסו 6,000 דולר, לאחר שעבודתו כמורה בבית ספר ציבורי באידליב הנתונה לשליטת כוחות המורדים הפכה למקצוע עם סכנת מוות. מאחר שלא הצליח למצוא משרת הוראה בטורקיה, נאלץ עלי לעבוד כפועל פשוט 11 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, בשכר חודשי של אלף לירות טורקיות (כ-350 דולר), המשמש לתשלום שכר הדירה שלו (800 לירות טורקיות בחודש) וחשבונות המים, החשמל, הגז ועוד (200 לירות טורקיות בחודש). "השכר אינו מספיק למחייה, אבל עדיף מכלום", הוא אומר. כדי לסייע בפרנסת המשפחה, שני בניו, בני 12 ו-14, עובדים אף הם כפועלים במתפרה, ותמורת יום עבודה של 11 שעות [ושבוע עבודה של שישה ימים] מקבל כל אחד מהם שכר חודשי של 500 לירות טורקיות בלבד (פחות מ-180 דולר). "אני לא רוצה להתעשר", אומר עלי, "אבל איבדתי כל תקווה". כל מה שנותר לו מחסכונותיו הוא 50 לירות טורקיות (כ- 18 דולר) שהוא שומר לעת צרה מחשש שיישאר ללא פרוטה בכיסו.