בשבוע שעבר הזכרתי כאן את האסטרטגיה שהציג ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות מה שהיה קרוי פעם "הפרות סדר" והיום "טרור האבנים". נתניהו הבטיח כי "מי שיפגע בנו, אנו נפגע בו". למרבה הצער, בעיקר צערם של הילדים שנהפכו בשבוע האחרון ליתומים, האיום של המנהיג ה"חזק מול החמאס" (סיסמת הבחירות של הליכוד) לא עצר את הטרוריסטים שרצחו [1 באוקטובר] את נעמה ואיתם הנקין לעיני ארבעת ילדיהם. השתיקה של המנהיג ה"חזק בביטחון" (עוד סיסמת בחירות) באולם עצרת האו"ם, במחאה על "שתיקת העולם" לנוכח הטרור, לא הרעישה עולמות למחרת פיגועי השבת בירושלים (3 באוקטובר). נחמיה לביא ואהרן בנט ז"ל נוספו לקרבנות מעגל הכיבוש-הקיפאון-האלימות-הכיבוש, שצייר נתניהו. נאום הקפצון של מחמוד עבאס (אבו מאזן), זה שהובטח להיות פצצה, היווה אות אזהרה לכך שגם בצד הפלסטיני מחנה האלימות תופס את מקומו של המחנה המדיני.

נאום השתיקה של נתניהו היה עוד גימיק שקוף, נאום הקפצון של אבו מאזן היה עוד שריקה באפלה. נאום ההתעלמות מהסכסוך המדמם בין ישראל לפלסטינים, שנשא הנשיא אובמה מעל אותה במה, הינו הפרת התחייבות שנתן לשני העמים. בנאומו המכונן בקהיר ביוני 2009 הבטיח אובמה, כי "בכוונתי להביא להגשמת היעד הזה (פתרון שתי המדינות) באופן אישי, בכל הסבלנות שמשימה זו דורשת... הגיעה השעה שהם (הישראלים והפלסטינים) - וכולנו - נמלא את הבטחותינו. זהו האינטרס של ישראל, האינטרסים של פלסטין, האינטרסים של אמריקה והאינטרס של העולם".

באותו נאום דרמטי איבחן אובמה את מצבו של העם הפלסטיני כ"בלתי נסבל" והבטיח כי "אמריקה לא תפנה עורף לשאיפות הפלסטיניות הלגיטימיות לכבוד, לשוויון הזדמנויות, ולמדינה משלהם". שש שנים וחצי אחר כך, ושנה וחצי לפני שיסיים את כהונתו, נראה שההצהרות הללו הן צ'ק ללא כיסוי. פתרון הסכסוך נראה היום רחוק יותר מכפי שהיה כשאובמה נכנס לבית הלבן. במשמרת שלו, המציאות הדו-לאומית הפכה את  פתרון שתי המדינות לפחות ופחות מציאותי. אובמה דיבר על כך שארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות. הוא אמר שהבנייה בשטחים מהווה הפרה של הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. "הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה", קרא הנשיא. הוא הזכיר את מפת הדרכים מ-2003, שלפיה ישראל התחייבה להקפיא כליל את הבנייה בהתנחלויות ולפרק את המאחזים הלא חוקיים שהוקמו לאחר מארס 2001.

מה קרה מאז בארץ המתנחלים? מספר המתנחלים בגדה המערבית (בלי מזרח ירושלים) גדל מסוף 2008 עד סוף 2014  בכ-90 אלף (מ-281.1 אלף ל-370.7 אלף). ממוצע הגידול השנתי היה 15 אלף איש בקירוב, לעומת פחות מ-12 אלף תושבים לשנה בשתי הקדנציות של הנשיא ג'ורג' בוש. בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד והבית היהודי לאחר הבחירות האחרונות, הוסכם על הקמת צוות לבחינת הכשרת המאחזים והסדרת מבנים שנבנו ללא אישור בהתנחלויות. כמו כן הוקצו 50 מיליון שקלים נוספים לתקציב השוטף של החטיבה להתיישבות - זרוע העברת תקציבי המדינה לפיתוח תשתיות בהתנחלויות. הכל נכתב בעיתונים. ומה עשה אובמה בעניין? לא כלום.