כל תשומת הלב הבינלאומית מתמקדת עתה בתהליך המתקרב של יישום הסכם הגרעין עם איראן, אבל יידרשו עוד הרבה מאמצים והסכמים דיפלומטיים כדי לייצב את המזרח התיכון. היציבות באזור תהיה תלויה בדרך ההתמודדות עם הטרור הפונדמנטיליסטי, ולא פחות מכך בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אנליסטים של מדיניות אסטרטגית במחלקת המדינה מנתחים בימים אלה את ההשלכות של העסקה האיראנית על היציבות באזור.

פקיד בכיר במחלקת המדינה, הנוטל חלק בתכנון המדיניות למזרח התיכון, אמר לאל-מוניטור בעילום שם שהממשל האמריקאי מתכוון למנף את העסקה האיראנית לקידום יוזמות מדיניות נוספות הנוגעות לסוגיות אזוריות: "אנחנו מתכננים ללחוץ על האיראנים שיפסיקו להבעיר את האזור באמצעות הסיוע שלהם לחיזבאללה ולחמאס. במקביל, ארצות הברית תחזק את שיתוף הפעולה שלה עם מדינות סוניות פרגמטיות – מצרים, סעודיה (ומדינות מפרץ אחרות) וירדן. יש לראות בכך תהליך הדרגתי, כפי שאנו רואים את היחסים עם טהרן. להסכם עם איראן נתנו עשר שנים לפחות; ייתכן שתידרש מסגרת זמן מקבילה כדי לייצב את האזור וליישם את פתרון שתי המדינות".

אולי זה נשמע כמו זמן רב, אבל קרוב לוודאי שזוהי נקודת מבט ריאליסטית על ההתפתחויות העתידיות, ודאי כשמדובר בסוגיה הפלסטינית. ללא פתרון לסוגיה הישראלית-פלסטינית, תמיד תהיה פצצת זמן סמויה מן העין שתאיים על השקט באזור.