האתגר שאחרי הסכם הגרעין: למנוע התחמשות לא קונבנציונלית
ארה"ב צריכה לקחת בחשבון שעל פי כל ניתוח של המשאבים והשאיפות במזרח התיכון, יש להניח שהמעצמות האזוריות - כגון איראן וסעודיה ואפילו מצרים וטורקיה - עשויות לחתור בטווח הרחוק להצטיידות בנשק גרעיני.
הוויכוח המר שניטש על עסקת הגרעין עם איראן מתמקד בעתיד הקרוב - בעשר השנים הבאות לכל היותר. על פי כל ניתוח מציאותי של המשאבים ושל השאיפות באזור, יש להניח שמעצמות אזוריות - כגון איראן וסעודיה או אפילו מצרים וטורקיה - עשויות לחתור בטווח הרחוק לפיתוח או לרכישה של נשק גרעיני. האתגר מספר אחת שעומד בפני המזרח התיכון עשוי, במצב כזה, להיות הקמתה של מערכת אזורית שתמנע שימוש בנשק לא קונבנציונלי.
מומחה גרעין ישראלי, עם ניסיון נרחב ממקור ראשון, שוחח עם אל-מוניטור בעילום שם ואמר כי "אולי הגיע הזמן שישראל תחשוב במונחים חדשים על קיומו של נשק גרעיני בידי הערבים ומדינות מוסלמיות אחרות. עם הזמן, מערכת הרתעה הדדית מפני שימוש בנשק גרעיני - בתמיכתה של ארצות הברית - עשויה להפוך לכורח המציאות. ארצות הברית צריכה לערוב רשמית ליתרונה האסטרטגי של ישראל באזור. במקביל, וושינגטון צריכה לשאוף גם להסכם ביטחוני אזורי, כזה שיכלול שיתוף פעולה אזורי למניעת השימוש בנשק לא קונבנציונלי - אטומי, ביולוגי וכימי - ואם כבר, אז גם את השימוש בנשק קונבנציונלי".
המומחה הוסיף ואמר ששיחות בנושא זה התקיימו כחלק מ"קבוצת העבודה לבקרת נשק ולביטחון אזורי" (ACRS) באמצע שנות התשעים - אחת מחמש קבוצות עבודה רב-צדדיות שהוקמו במסגרת ועידת מדריד.
בכיר לשעבר בממשל המצרי, שהיה מעורב בשיחות בשנים 1996-1992, סיפר לאל-מוניטור בעילום שם כי השיחות הסתיימו כמעט ללא כל התקדמות, בשל חוסר נכונות מצדה של ישראל לדון ביכולת הגרעינית שעומדת לרשותה כביכול. וכך הוסיף: "מצרים דבקה היום בחזון של מזרח תיכון נקי מגרעין, וזה אמור לכלול גם את ישראל ואת איראן". בסוף אפריל השנה הציעה מצרים בוועידת האו"ם למניעת הפצתו של נשק גרעיני לקדם הסכם מחייב שיוביל למזרח תיכון נקי מגרעין, אבל ארצות הברית הכשילה את ההצעה.
