בשבועות האחרונים מספרים התושבים בעזה בדיחה עצובה: כאשר יסיימו המצרים להקים את בריכות הדגים הענקיות שמתוכננות לקום ברפיח, יאלצו עשרות אלפים שרכשו השכלת מנהרות, ללמוד לצלול.

מצרים הודיעה לאחרונה שכדי לעקור את מפעל ההברחות מסיני לעזה, תוקם מערכת ענקית של בריכות דגים באורך 14 ק"מ. איך ייבנו הבריכות, איך יועברו כמויות אדירות של מים מאל עריש, ומתי יסתיימו העבודות? זו עדיין תעלומה. אבל המלעיזים והמודאגים בעזה מוסיפים שיהיה כנראה מספיק זמן לעשרות ואולי למאות אלפי המובטלים לעבור הסבה מקצועית.

גם ישראל ניסתה בעבר למצוא פתרונות יצירתיים בקו הגבול מצרים-עזה, כמו הקמת חומת פלדה שנטועה עמוק באדמה (ציר פילדלפי), או תעלת ים בגבול שבין עזה המצרית לפלסטינית, שתקשה על המבריחים. תעלת המים לא הוקמה, אבל מומחי המנהרות של עזה מצאו תמיד דרך לגבור על המכשולים שכן הוקמו. עכשיו, כפי הנראה, האור כבה במנהרות רפיח.

עד מלחמת החורמה שהכריזה מצרים על המנהרות, שהיו צינורות החמצן של עזה, ראשי חמאס ראו בפרויקט סלאח א-דין (מפעל ההברחות ממצרים) הצלחה חלוצית אדירה שמעידה על ניצחון הרוח הפלסטינית. בזכות מנהרות ההברחה יכלו מנהיגי חמאס להמשיך ולהחזיק בשלטונם, למרות הקשיים. אבל כעת נראה שהעידן הזה הסתיים. עזה נסגרת, ואף ששמונה השנים האחרונות היו נוראיות מבחינת תושבי הרצועה, העתיד נראה עגום עוד יותר.