במשך שנים החרדים בישראל נמנעו מלחפש תעסוקה בשורה של תחומים. כך למשל, לא היה ניתן למצוא כמעט חרדים שעובדים בתור זבנים, טכנאים, נהגי מוניות ואוטובוסים, פקידים, סבלים או סדרנים, מקצועות שנתפסו כ"עבודות לא מכובדות".

כילד שגדל בעיר בני ברק והתחנך בישיבה בירושלים, אני זוכר את היום שבו ראיתי לראשונה נהג אוטובוס חרדי. זה היה בגיל 16 בערך. חרדי הלבוש בחולצה לבנה, נראה מחזיק בידו את ההגה הגדול של קו 11 הירושלמי, כאשר מרבית העוברים והשבים מסתכלים במחזה כעל חזיון פלאים. לפני שבועיים חשתי כיצד הדה-ז'ה-וו מכה בתודעתי, כאשר בשמחה משפחתית שנערכה בעיר בית שמש ראיתי לראשונה אברכים חרדים מהקהילה ששימשו כמלצרים, והגישו אוכל לאורחים באירוע.

למי שלא נולד וגדל כחרדי, המקרה הזה נראה כמשהו של מה בכך, אולם אם אנחנו רוצים להניח את האצבע על תהליכי עומק בחברה החרדית, המקרה הזה הוא לא פחות מניצן מפתיע, שמלמד כי התפיסות הישנות בנוגע לעבודה במגזר החרדי נמצאות בתהליך התפרקות מתמיד, כאשר תפיסות חדשות ממלאות את מקומן.

באופן כללי ניתן לומר כי בשנים האחרונות חל זינוק במספר הגברים החרדים העובדים. מנתונים שפרסמה הלמ"ס בתחילת השנה עולה כי אחוז התעסוקה בקרב חרדים זינק ב-2013 ל-56, כאשר ב-2011 הוא עמד על 50 אחוז ו-2002 שיעור הגברים החרדים המועסקים עמד על 40 אחוז בלבד. דו"ח שחיברו ציפי ירום וסמי שלמה מפרויקט 'דוסים', טוען כי שיעור הגברים המועסקים נכון ל-2014 עומד על 73 אחוז.