ביום העצמאות השנה [23 באפריל] ייפגשו זו השנה ה-12 ברציפות קבוצה של מאות ישראלים, יהודים וערבים, בחסות עמותת "יחד מעבר למילים", ויציינו יחד את יום הזיכרון, יום הנכבה ויום העצמאות. הפעם הם ייפגשו ביישוב המשותף ליהודים וערבים נווה שלום, במטרה "לציין ולכבד את הכאב ואת האובדן בשני הצדדים ולחולל את העצמאות המשותפת", כדברי המארגנים.
לאירוע השנה, נדמה, יש משמעות מיוחדת. הקרע בין יהודים לערבים העמיק ותחושת הניכור גברה. בתוך כך קיימות בחברה הערבית ישראלית שתי מגמות מעניינות: קבוצה אחת חשה ייאוש מוחלט ואובדן תקווה לחיים משותפים ודו קיום עם החברה היהודית; קבוצה שנייה, קטנה יותר כך נראה, טוענת כי יש להתעלות מעל לסיסמאות הפוליטיקאים, לקיים חשבון נפש פנימי ולמצוא כיצד תוכל החברה הערבית ישראלית לקרב עצמה אל החברה היהודית תוך טשטוש המתחים.
בקרב הקבוצה השנייה, מתרחש תהליך של ניסיון להכיר ולכבד את מה שהם מגדירים כערכים המקודשים והכואבים של החברה היהודית. למשל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יותר ויותר אנשי ציבור ורוח במגזר הערבי מודים שהם משתתפים באירועי יום השואה ואפילו עומדים דום בעת צפירת הדומייה. יו"ר התנועה המשותפת, ח"כ איימן עודה, למשל, השתתף [16 באפריל] באירוע "לכל איש יש שם" בכנסת.
אבל אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחגיגות יום העצמאות מהווים כבר סיפור מורכב הרבה יותר. לא רק בגלל העובדה שיום העצמאות הישראלי הוא יום הכאב של ערביי ישראל, אלא גם מפני שהחברה הישראלית מתעלמת באופן שיטתי ומסורתי מעצם קיומה של הנכבה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
