השאלה אם נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו [3 במארס] מנע את תוכנית הגרעין האיראנית, או לפחות עיכב אותה, מזכירה לי דברים שאמר לי פעם תומס פיקרינג, מי שהיה תת מזכיר המדינה בממשל קלינטון ולפני כן שגריר באו"ם, ברוסיה, בהודו ובישראל. "הבעיה אתכם הישראלים", אמר הדיפלומט האמריקאי הבכיר, בסרקזם, "היא שאינכם רגישים לניואנסים". פיקרינג התכוון לדברי הביקורת הנוקבים שבכירי הממשל והוא עצמו השמיעו נגד מפעל ההתנחלויות בצינורות דיפלומטיים, ולא אחת גם בפומבי.

מדינה רגילה, יש אומרים נורמלית, שאוכלוסייתה מונה כשמונה מיליון נפש, אינה מעזה להתגרות בנשיא של מעצמה בת יותר מ-320 מיליון תושבים. מנהיגות שקולה של מדינה שצבאה מצויד בנשק אמריקאי, ושהדיפלומטיה שלה תלויה בזכות הווטו של ארה"ב, אינה מהמרת על כרטיס חופשי-חודשי לבית הלבן. אולם לפי הסקרים שהתפרסמו לפני הנסיעה לוושינגטון, מסתבר כי לאוזניהם של אזרחי ישראל הגיע רק הד קלוש מהקולות הצורמים שיצאו מהבית הלבן, מהסיעה הדמוקרטית בקונגרס ומחוגים רחבים בקהילה היהודית.

הנה עוד כמה "ניואנסים" שהלכו לאיבוד במהומה סביב הנאום: ראשית, כשראש ממשלת ישראל אומר שמוטב שהמשא ומתן אשר שש המעצמות מנהלות עם איראן יסתיים בכישלון מאשר בחתימה על "ההסכם הרע מאוד" שהצדדים מגבשים, הוא מסייע לנשיא חסן רוחאני לשווק את ההסכם בתוך איראן. במשחק סכום אפס שמתנהל בין ישראל לאיראן, למתנגדי ההסכם מקרב השמרנים בטהרן קל יותר לדחות הסכם שישראל מברכת עליו, מאשר עסקה שנתניהו טוען שהיא עסקה גרועה. על פי ההיגיון של נתניהו עצמו, מה שרע לישראל טוב לאיראן - ולהיפך. שנית, נניח שחברי הסיעה הדמוקרטית ימחלו לנתניהו על ביזוי הנשיא ברק אובמה ויצביעו עם הרפובליקאים בעד החרפת הסנקציות נגד איראן - מי יכול להבטיח שחמש השותפות של ארה"ב לפורום ה-5+1 ילכו בעקבותיה?

אם, כפי שטוען נתניהו, חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה אמנם הגיעו למסקנה שדי בדחיית סכנת הפצצה האיראנית בעשר שנים, הרי ש"הצלחתו" לפוצץ את ההסכם עלולה להביא לפירוק קואליציית הסנקציות נגד איראן. זאת ועוד, אם ארה"ב תתעלם מהמלצות חיוביות של מומחי סבא"א לגבי נהלי הפיקוח על מתקני הגרעין האיראנים, הדבר עלול להביא לפרישתה של איראן מהאמנה להפצת נשק גרעיני.