ווליד (שם בדוי) קיווה ששופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, יתחשב בו ולא יטיל עליו עונש מאסר ממושך, אחרי שנלכד בישראל בעוון שהייה בלתי חוקית כשהוא נושא תעודות מזויפות. לחובתו עמד גם מאסר על תנאי על אותה עבירה, שעליה כבר נשפט בעבר. כשהובא לשמוע את פסק הדין וואליד רעד מפחד. הוא בוודאי לא העז לחלום שהשופט הישראלי בבית המשפט הישראלי לא רק שלא יטיל עליו עונש מאסר, אף שווליד לא כפר באשמה, אלא יגדיר אותו בתואר "מעין חסיד אומות עולם" על מעשה הרואי שביצע בכפרו במהלך מבצע צוק איתן בעזה.

כעת נראה שמשאלתו הגדולה של ווליד, לקבל אישור עבודה בישראל ולפרנס את משפחתו בכבוד, עשויה להתגשם כבר בקרוב: לא רק שבית משפט השלום בתל אביב לא השית עליו עונש מאסר - השופט בקר המליץ לרשויות להעניק לו אישור עבודה בישראל, ולו רק כדי לפצות אותו במעט על הסיכון שלקח על עצמו בעת המעשה שעשה.

בראיון בלעדי לאל-מוניטור סיפר ווליד על המקרה, על ההפתעה בבית המשפט וגם על החשש שמא ייפגע מכיוון שהציל בגופו רופא ישראלי אשר נכנס בטעות לכפרו. התנאי היחיד שלו לקיום הריאיון היה שלא אחשוף את שמו ואת כפרו.

''במהלך המבצע בעזה, בימי חודש הרמדאן נכנסו לכפר שלי בטעות שתי מכוניות. במכונית הראשונה נהג רופא ישראלי מבית החולים תל השומר, ועמו במכונית היה בנו. במכונית השנייה, מאחוריו, נהג יהודי חובש כיפה. הם נקלעו בטעות לכפר, ובימים ההם האווירה הייתה מתוחה והכעס היה רב. באותה שעה הייתי בבית, ולפתע שמעתי חבטות עזות וצעקות רמות. יצאתי במהירות מהבית וראיתי שתי מכוניות עם מספר זיהוי ישראלי. מסביב התקבצו רבים מבני הכפר, חבטו במכוניות וזרקו אבנים. התושבים חשדו שהישראלים באו לבצע משהו בכפר, וממש עמדו לבצע בהם לינץ'.