זו הייתה מלחמה מוזרה למדי. היא חשפה את הישראלים לתופעות שלא ידעו כמותן בעבר. לצד מפגנים של סולידריות בקרב הציבור הרחב, התגלו מחלוקות עמוקות בקרב מקבלי ההחלטות. כמו כל המלחמות היא נפתחה בהסכמה מקיר לקיר אך הסתיימה עם תמיהות לגבי מטרותיה. בסופה, איש כמעט לא הצליח להשיב על השאלה: מה הייתה מטרת המלחמה? המלחמה עם החמאס גרמה לפינויים של רבים מיישובי הדרום. בעוד המדינה מאיצה בתושבים להישאר בבתיהם, הגיעו אלה למסקנה שאסור להם לסמוך על המדינה. הם נטלו את ילדיהם וכמה מזוודות ונטשו את הבית עד יעבור זעם. הנה מספר תופעות מרכזיות נוספות שמלחמת 2014 חשפה:
האורך – מעטות המערכות הצבאיות בישראל שאורכן התקרב לזה של המלחמה בעזה 2014, והישראלים, שהתרגלו למלחמות שארכו ימים ושבועות ספורים בלבד, התקשו לעכל את התמשכותו של צוק איתן. כמעט מדי יום נעשה ניסיון לקצוב את זמנה של המלחמה הזו באמצעות הפסקת אש זו או אחרת. לא חלף אפילו שבוע לפני שהחל הציבור לתהות אם לא הגיע הזמן להפסיקה. היו מלחמות שנמשכו יותר, אך המלחמה בעזה כונתה "מבצע" - מן מהדורה מקוצרת וחלקית של מלחמה. כבר ביומה השני [9 ביולי], הופיעו מומחים באולפני הטלוויזיה וקבעו שצה"ל ניצח וכי הגיע הזמן להסיג את הכוחות. האורך שלה השפיע על כל משפחה בישראל בין היתר משום שכמעט כל משפחה שלחה נציג לחזית. אין עוד מלחמה שעוררה כל כך הרבה חרדות כמו המבצע המוגבל בעזה. עזה הצטיירה בעיני הישראלים כרולטה פלסטינית שעלולה לקטול חייל באופן המקרי ביותר והכי בלתי צפוי. לפיכך כמעט כל הישראלים ייחלו בתוך לבם שהיא תסתיים במהרה. בהכירם את קוצר רוחם של הישראלים ביחס לאורך, ראש הממשלה וראשי הצבא ובראשם הרמטכ"ל ניסו לסיים את המערכה מהר. אולם הפלסטינים, בהכירם גם הם היטב את קוצר רוחם של הישראלים, עשו הכול כדי להאריך - בתקווה להתיש. אין כמו התשה כדי להתיש את מצב רוחם של הישראלים. "מול ההתשה שלהם הם מקבלים הכתשה", הבטיח ראש הממשלה באחת ממסיבות העיתונאים שלו [24 באוגוסט], ושיקף את רחשי לבם של הישראלים.
