מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר והמועמדת הפוטנציאלית לנשיאות ב-2016, הילרי קלינטון, הבטיחה בסוף השבוע (5 בדצמבר) למשתתפי פורום סבן בוושינגטון כי "נמשיך לסייע לישראל בלי קשר למי שנמצא בשלטון''. בהמשך היא ציינה כי "פתרון שתי מדינות נותר תפישה חשובה וחיונית". מדבריה של קלינטון עולות כמה שאלות: האם ארה"ב צריכה להמשיך לסייע לישראל גם אם השלטון בירושלים יוחזק בידי ממשלה שאינה מחמיצה הזדמנות לתקוע מקל בגלגלי רעיון שתי המדינות? האם יש להחשיב סיוע לשלטון שמחבל באינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון, ואשר פועל על פי תפישה שלדעת ארה"ב פוגעת באינטרסים החיוניים שלה עצמה, כמעשה ידידותי כלפי ישראל? ולבסוף, האם ניתן לנהל מדיניות חוץ אפקטיווית ללא שימוש בגזרים ומקלות – כלומר בשיטת השכר והעונש?
את הפתרון לשאלות הללו אין לחפש בזירת הסכסוך הישראלי-ערבי, ואף לא בערוץ שבין וושינגטון לירושלים. התשובה שוכנת באגף הפוליטיקה הפנים-אמריקאית. אין זו הפעם הראשונה שקלינטון פוזלת לקול ולארנק היהודי-אמריקאי. למקרא גילויי האהדה לפלסטינים שהשמיעה הגברת הראשונה בבית הלבן, אל מול העמדה הפרו-ישראלית שאימצה כמועמדת לסנאט ממדינת ניו יורק - המדינה היהודית ביותר בארה"ב - קשה להאמין שמדובר באותה אשה. אם יש דבר שאפשר לומר להגנתה, כביכול, של קלינטון, הרי זה שהיא משחקת על פי כללי המשחק הנהוגים בדמוקרטיה האמריקאית.
ג'ורג' בוש האב, הפוליטיקאי האמריקאי האחרון שהעז למתוח קו ישר בין סיוע לישראל לבין התפישה של השלטון הישראלי לגבי הבעיה הפלסטינית, נאלץ להסתפק בתקופת כהונה אחת. לא מעט פרשנים אמריקאים מייחסים את ההפסד המפתיע של הנשיא המכהן בבחירות 1992 לפוליטיקאי צעיר מארקנסו, להתניית הסיוע הכלכלי לקליטת העלייה מבריה"מ לשעבר (ערבות בסך 10 מיליארד דולר) בהקפאת מפעל ההתנחלויות. אפשר להגיד שהיריב של בן זוגה נכווה ברותחין – והיא, קלינטון, נזהרת בצוננין. על אף שנתניהו הורס את תפישת שתי המדינות באותה חריצות שבה הוא בונה בהתנחלויות, קלינטון לא תגיד עליו מילה רעה, שמא הדבר ירגיז את העסקנים והתורמים היהודים. זאת אף זאת, ביקורת פומבית נגד השלטון בישראל בעיצומה של מערכת בחירות עלולה להיחשב להתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל.
גם כשבוש דרש ב-1992 להקפיא את הבניה בהתנחלויות, בליכוד טענו כי הדבר מהווה התערבות במערכת הבחירות. מצד שני, מתן הסיוע, חרף סירובה של ממשלת שמיר להקפיא את הבנייה, היה מהווה התערבות במערכת הבחירות לא פחות מאי מתן הסיוע. הדבר היה מאפשר לליכוד לטעון כי הוא מסוגל גם להעמיק את הכיבוש, גם להעמיד פנים שהוא מנהל משא ומתן לשלום, וגם לקבל מארה"ב פרס הצטיינות על סרבנות. איזו סיבה הייתה אז לבוחר הישראלי להחליף שלטון מוצלח כל כך? ואכן, השימוש בסנקציית הסיוע שיכנע רבבות קולות צפים שהליכוד לא רק מסב נזק ליחסים עם ארה"ב, אלא גם פוגע בביטחונם הכלכלי. מפלגת העבודה הדיחה את הליכוד מהשלטון, קידמה את התהליך המדיני עם הפלסטינים ושיקמה את היחסים עם ארה"ב.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
