איתרע מזלן של כמה משפחות בתל אביב על שנקלעו לדרמה אנושית שהתערבבו בה מלחמה אחת, עסקי נדל"ן אדירים ואינטרסים כלכליים בהיקף מיליארדי דולרים. במידה מסוימת התמזל מזלן של אותן משפחות על שמצאו עצמן מתגוררות על אחת הקרקעות היקרות בישראל, אם לא היקרה שבהן. אם לא תחול התפתחות מפתיעה, הן צפויות להגיע להסדר פינוי ולעבור למקום אחר - או להיות מסולקות בכוח, וללא הסדר.

הפרשה התחילה עם לידתה של המדינה. בשוך הקרבות שליוו את הקמתה של ישראל ב-1948 נשלחו כמה מאות משפחות יהודיות ליישב פיסת אדמה בצפונה של תל אביב, שהתרוקנה אחרי שתושביה הערביים ברחו או סולקו ממנה. היא נקראה גבעת עמל אחרי ששמה שונה מהשם הערבי המקורי, ג'מוסין. הדיירים, שהופנו לשם מדרום תל אביב הענייה, הקימו צריפים, מתחו אוהלים והחלו את חייהם החדשים. אלא שתל אביב הלכה ושינתה את פניה ללא הכר. היא התפתחה לאחד המטרופולין המודרניים והיקרים ביותר בעולם. בשנים האחרונות נבנו עשרות גורדי שחקים מרהיבים, רובם בצפונה של העיר. הם משכו ישראלים ויהודים עשירים מאוד שיכלו להרשות לעצמם לרכוש דירות במיליוני דולרים.

ככל שהבנייה היקרה התפשטה, התברר שהשכונה ההיא, גבעת עמל, שיושבה בראשיתה של המדינה, תקועה בטבורה של אדמה שיועדה להפוך לאחת משכונות המגורים היקרות ביותר בישראל. מה עושים? מנסים לסלק את אותם תושבים ותיקים כדי לפנות את השטח. ביודעם שאדמתם שווה לזהב טהור, הם תקעו יתד עוד יותר עמוקה וסרבו להתפנות. ארבעה עשורים של דיונים משפטיים הצליחו להסדיר פיצויים של מיליונים לכמה עשרות משפחות. אלא שמשפחות אחרות מסרבות להתפנות. המדינה כינתה את הדיירים האלה "פולשים", בעוד שהם ראו את עצמם כמתנדבים שנענו לקריאתה של המדינה ב-1948 ליישב את אותה אדמה.

חלוציות התבררה כעניין מתעתע. כל עוד המדינה הייתה ענייה, אותם תושבים נחשבו לחלוצים שנענו לקריאתה של המדינה הצעירה. כשזו התעשרה, הם הפכו לפולשים ופרזיטים שחוסמים את התפתחות קו הרקיע העשיר ביותר במזרח התיכון. כדי להאיץ את פינוי המשפחות, נותקה גבעת עמל מכל פיתוח אורבני ונותרה ללא תשתיות וללא גישה לשום כביש כניסה או יציאה. עד היום מזכיר המראה של השכונה מדינות מתפתחות שבהן פחונים וצריפים מטים ליפול מתחככים בגורדי שחקים נוצצים. מטרים ספורים בלבד מפרידים בין עניים לעשירים. מכוניות מסוג מרצדס ולקסוס חונות לצד גרוטאות שהיו פעם מכוניות ואיש לא טרח לפנותן.