זה היה הנאום התשיעי של בנימין נתניהו [29 בספטמבר] כראש ממשלה ישראלי בפני עצרת האו"ם. המנהיג הישראלי הוותיק לא מחמיץ את ההזדמנות הזאת. בכל שנה הוא מתעקש מחדש להיות זה שיתייצב שם, על הפודיום, במסגרת המשפט הבינלאומי הפומבי שנערך לישראל, ויהיה ה"אלן דרשוביץ" האולטימטיבי שלנו. ביבי יודע למה הוא עושה את זה. בלי הנאומים הללו, וההופעות ההן בוושינגטון בפני בתי הקונגרס, ובפני צירי ועידת איפא"ק, הוא לא היה ראש ממשלה. כי זה מה שנתניהו יודע הכי טוב לעשות: לנאום.

הוא כותב את נאומיו בעצמו. בשקדנות, בנוקדנות, כותב ומוחק ומתקן ועורך טיוטות. יש לו את זה. קודמיו, כמו יצחק רבין למשל, נתנו ליועצים שלהם לכתוב את הנאומים, והעירו עליהם הערות, ותיקנו בהם תיקונים. קודמיו, כמו יצחק רבין, אהוד אולמרט ואריאל שרון, גם עשו דברים פיזית, בשטח. שינו את פני ההיסטוריה. נתניהו רק נואם, ולכן הוא לא משאיר את מלאכת הכתיבה בידיו של אף בן תמותה אחר. זה שלו.

לישראל יש מנהיג שמשמש, בעצם, שר הסברה, פסיכולוג לאומי, עורך דין מהשורה הראשונה ומליץ יושר מוכשר. בכל שאר התחומים, המנהיג הזה לא כשיר: הוא מוטט את היחסים עם וושינגטון. הוא פגע בהרתעה הישראלית פגיעה אנושה. הוא תרם תרומה משמעותית להרס תהליך השלום (אבו-מאזן תרם תרומה מכרעת יותר ממנו בסרבו לקבל את יוזמת קרי). הוא מפורר את הלכידות של החברה הישראלית ומוליך אותה לבידוד סטואי מזהיר בעולם. ועדיין, ישראל מכורה לנתניהו. לנאומיו, לאזהרותיו, לקול הבריטון הסמכותי שלו, הנטפל לכל בדל של סכנה או קמצוץ של מזימה והופך אותם לזהב טהור הסברתי. הישראלים נושאים בגנטיקה שלהם את החשש המתמיד מהשמדה, לא צריך לעבוד יותר מדי קשה כדי לשכנע אותם שהנה, או-טו-טו זה קורה. נתניהו עושה את זה מצוין.

כדי להיות הוגנים, צריך להדגיש: אזהרותיו של נתניהו, ברוב המקרים, הוכיחו את עצמן. יש בו את היכולת לזהות סכנות. תפיסתו את דאע''ש אקטואלית יותר מתפיסתו של הנשיא אובמה ושל המערב. בנאומו, הצהיר נתניהו על דאע''ש וחמאס כשני ענפים שיוצאים מאותו עץ מורעל. כפי שהמערב מבין בדרך הקשה את מהותה של דאע''ש, כך הוא יבין בעתיד, בדרך העוד יותר קשה, את מהותו של חמאס, ואת הקשר בין העשרת אורניום בנתנז, לאפשרות מקפיאת הדם שדאע''ש תעשיר אורניום או תשים יד מגואלת בדם על נשק להשמדה המונית.