בשעה שהמאמר הזה נכתב [19 באוגוסט], עושים הצדדים המתדיינים במצרים מאמץ להגיע לסוג של הסכמה, ולו חלקית, שתסדיר את מערכת היחסים ביניהם לעתיד הקרוב. מדובר במערכת יחסים בעייתית במסגרתה צד אחד (חמאס) הרגיל את הצד השני (ישראל) לעובדה שהוא משגר רקטות על האוכלוסייה האזרחית שלו כבר למעלה מ-14 שנה, בעוד הצד השני מסתפק בהשגת "רגיעות" זמניות שמתפוגגות אחרי כמה חודשים ומוחלפות במה שמכונה בישראל "טפטוף", ירי ספוראדי של רקטות ופצצות מרגמה על יישובי הדרום ועוטף עזה בלבד, בלי "להטריד" את מרכז הארץ ותל אביב.
הפסקת האש שהוכרזה בשבוע שעבר, למשך חמש יממות, הוארכה ביום שני בלילה [18 באוגוסט] ביממה נוספת. עוד מוקדם לדון במה שהושג בין הצדדים, כי המשהו המעורפל והחמקמק הזה טרם הושג. אבל כבר אפשר לקבוע את הדברים הבאים: ישראל שילמה מחיר כבד, 64 חיילים הרוגים, שלושה אזרחים הרוגים, נזק כלכלי ותדמיתי כבד, שיתוק של התיירות ופגיעה בכלכלה למעלה מחודש ימים, הרס חופשת הקיץ למאות אלפי תלמידים והוריהם, כדי לקבל כמעט כלום.
